מאן

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מֵאֵן[עריכה]

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא מאן
שורש וגזרה מ־א־ן, גזרת השלמים, ע"ג
בניין פִּעֵל


  1. לשון המקרא לֹא אָבָה, סֵרַב.
    • ”וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה מֵאֵן לְשַׁלַּח הָעָם“ (שמות ז', פסוק י"ד)
    • ”אִם מָאֵן יְמָאֵן אָבִיהָ לְתִתָּהּ לוֹ כֶּסֶף יִשְׁקֹל כְּמֹהַר הַבְּתוּלֹת“ (ירמיהו ל"ח, פסוק כ"א)
    • ”וַיָּקוּמוּ שָׂרֵי מוֹאָב וַיָּבֹאוּ אֶל בָּלָק וַיֹּאמְרוּ מֵאֵן בִּלְעָם הֲלֹךְ עִמָּנוּ“ (המדבר כ"ב, פסוק י"ד)
    • וַיְמָאֵן אֱדוֹם נְתֹן אֶת יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ וַיֵּט יִשְׂרָאֵל מֵעָלָיו“ (במדבר כ, פסוק כא)
    • הממאנת באיש אין לה כתובה נתן לה גט יש לה כתובה“ (תוספתא, מסכת יבמותפרק יג, הלכה ג)

נגזרות[עריכה]

מילים נרדפות[עריכה]

ניגודים[עריכה]

תרגום[עריכה]

מידע נוסף[עריכה]

במקרא מצויה גם הצורה "מָאֵן", כאשר לעתים משמשת כמקור מוחלט ולעתים משמשת בזמן הווה (באופן חריג), למשל;

  • הווה- ”וְאִם מָאֵן אַתָּה לָצֵאת זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר הִרְאַנִי יְהוָה“ (ירמיהו ל"ח, פסוק כ"א)
  • מקור- ”אִם מָאֵן יְמָאֵן אָבִיהָ לְתִתָּהּ לוֹ כֶּסֶף יִשְׁקֹל, כְּמֹהַר הַבְּתוּלֹת“ (שמות כ"ב, פסוק ט"ז)

הצורה משמשת מיסודה לזמן הציווי בנוסף לזמנים שהוזכרו לעיל.

ראו גם[עריכה]


השורש מאן

השורש מ־א־ן הוא שורש מגזרת השלמים.

נטיות הפעלים[עריכה]

מ־א־ן עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל
נִפְעַל
הִפְעִיל
הֻפְעַל -אין- -אין-
פִּעֵל מֵאֵן מְמָאֵן יְמָאֵן מָאֵן לְמָאֵן
פֻּעַל -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל