מן שָׁקַל, שורש שמי קדום (בעבר היו שוקלים את המתכת ששילמו איתה. המטבע הקדום נקרא כך, מכיוון שזה היה משקלו). מקביל לארמית תִּקלָא[3] (בחילופי ש־ת מהאות הפרוטו־שמית ṯ), פיניקית 𐤔𐤒𐤋 (שקל)[2], באותה משמעות. גם מקביל לאכדית šuqultu משמעותה: 1)יחידת משקל, 2)אבן המשמשת לשקילה, כ 8.3 גרם.
במסופוטמיה היו נהוגים שני סוגי שקלים: 'שקלים-קלים' כ-8.3 גרם משקלם, ראו לעיל, לעומת 'שקלים-כבדים' שמשקלם נע בסביבות 16 גרם .בכדי להמחיש את הרעב בירושלים הנביא יחזקאל מצטווה לאכול לחם נחות במשקל: ”עֶשְׂרִים שֶׁקֶל לַיּוֹם“ (יחזקאל ד, פסוק י) שזה יוצא בין 166 גרם, לבין 320 גרם של לחם נחות האמור להספיק לנביא השוכב זמן ממושך ללא נוע.[4]
בתקופה הפרסית התרחשה בישראל 'רפורמת-מטבעות' בעטייה הומר מִשקָל המתכת במטבע, ניכר שתהליך זה השפיע על עורכי תרגום השבעים שכן אלה החליפו את תעתיק השם היווני של השֶקל- 'שׂיקלֹוס' (σίγλος) לשם בהגיית דרכמון (δραχμῶν) בהוראת: מטבע דרכמה. מידת המשקל 'בקע' תורגמה לתיבה בהגיית: דרכמי (δραχμή), וכך גם המטבע המקראית הקרוייה: גרה שהוחלפה בתיבה היוונית: 'אובלוס' '(ὀβολός).
ערך בוויקיפדיה: שקל