מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
קצת
|
| הגייה* |
ktsat
|
| חלק דיבר |
|
| מין |
|
| שורש |
ק־צ־י/ה
|
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
קְצָתוֹ קְצָתָהּ קְצָתִי קְצָתְךָ קְצָתְכֶם
|
- כמות קטנה. מידה מועטה.
- בצורה זו בלשון ימי הביניים מן המילה מִקְצָת עפ"ר באה בנסמך וכמו המ"ם גם התי"ו אינה מן השורש, כלומר כמו מִ-קְצֵה של־.
- כנפרדת מופיעה פעם אחת במקרא ”מן קצת מלכותא“ (דניאל ב, פסוק מב)
דוגמאות במשמעות קצה וסוף
- במשמעות קצה וסוף ”וַיְנַסֵּם יָמִים עֲשָׂרָה, וּמִקְצָת יָמִים עֲשָׂרָה נִרְאָה מַרְאֵיהֶם טוֹב“ (דניאל א, פסוק טו) ”לקצת ירחין תרי עשר“ (דניאל ד, פסוק כו)
