מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | קצת |
| הגייה* | ktsat |
| חלק דיבר | |
| מין | |
| שורש | ק־צ־י/ה |
| דרך תצורה | |
| נטיות | קְצָתוֹ קְצָתָהּ קְצָתִי קְצָתְךָ קְצָתְכֶם |
- כמות קטנה. מידה מועטה.
- בצורה זו בלשון ימי הביניים מן המילה מִקְצָת עפ"ר באה בנסמך וכמו המ"ם גם התי"ו אינה מן השורש, כלומר כמו מִ-קְצֵה של־.
- כנפרדת מופיעה פעם אחת במקרא ”מן קצת מלכותא“ (דניאל ב, פסוק מב)
דוגמאות במשמעות קצה וסוף
- במשמעות קצה וסוף ”וַיְנַסֵּם יָמִים עֲשָׂרָה, וּמִקְצָת יָמִים עֲשָׂרָה נִרְאָה מַרְאֵיהֶם טוֹב“ (דניאל א, פסוק טו) ”לקצת ירחין תרי עשר“ (דניאל ד, פסוק כו)
