לא מיניה ולא מקצתיה

לֹא מִינֵיהּ וְלֹא מִקְצָתֵיהּ

גם לָא מִנַּהּ וְלָא מִקְצָתַהּ

אף לא קצת ממנה. היום משתמשים בביטוי לשלילת אמירה של הזולת. במקרה זה, משמעות הביטוי תהא "אין האמירה נכונה ואפילו חלק ממנה אינו נכון".
- ”ובכן, רבותי, להד"ם! מונד לא נתן עשרת אלפים פונט לויצמן ולא הבטיח עוד עשרים אלף פונט אחרים כפי שבשרו לנו העתונים בשמחה, לא מיניה ולא מקצתיה – עורבא פרח!“ ("דֹאר היום", שנה עשירית, ירושלים גליון קמ"ה, יום ה', א' ניסן תרפ"ח – 22.3.1928, י"א להצהרת בלפור, מאת ישעיהו קרניאל, בפרויקט בן יהודה)
- טוענים עלי שהעתקתי במבחן, ואני אומר: לא מינה ולא מקצתה!

הביטוי מופיע בתלמוד הבבלי. ”אמר רבי חייא בר אשי אמר רב: תלמיד חכם צריך שיהא בו אחד משמונה בשמינית [...] אמר רב נחמן בר יצחק: לא מינה ולא מקצתה“ (בבלי, מסכת סוטה – דף ה, עמוד א). התלמוד דן באופי הראוי לתלמידי חכמים, ובפרט במידת הגאווה שראויה להיות בתלמיד חכם. רבי חייא בן אשי אומר בשם רב כי ראוי שתהיה בתלמיד חכם מעט גאוה, ובלשונו "אחד משמונה שבשמינית" - כלומר, $1 \over 64$ . לעומתו, רב נחמן בר יצחק סובר "לא מינה ולא מקצתיה" - כלומר בתלמיד חכם לא צריכה כלל להיות גאווה.