מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
סף
|
| הגייה* |
saf
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
ס־פ־ף
|
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
ר׳ סִפִּים גם סִפּוֹת
|
סף הדלת
- לשון המקרא כלי קיבול לנוזלים; ספל.
- ”וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר בַּסַּף וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת מִן הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר.“ (שמות יב, פסוק כב)
- ”וְאֶת הַסִּפִּים וְאֶת הַמַּחְתּוֹת וְאֶת הַמִּזְרָקוֹת וְאֶת הַסִּירוֹת וְאֶת הַמְּנֹרוֹת וְאֶת הַכַּפּוֹת וְאֶת הַמְּנַקִיוֹת אֲשֶׁר זָהָב זָהָב וַאֲשֶׁר כֶּסֶף כָּסֶף לָקַח רַב טַבָּחִים.“ (ירמיה נב, פסוק יט)
- ”הִנֵּה אָנֹכִי שָׂם אֶת יְרוּשָׁלִַם סַף רַעַל לְכָל הָעַמִּים סָבִיב וְגַם עַל יְהוּדָה יִהְיֶה בַמָּצוֹר עַל יְרוּשָׁלִָם.“ (זכריה יב, פסוק ב)
- ”וְהַסִּפּוֹת וְהַמְזַמְּרוֹת וְהַמִּזְרָקוֹת וְהַכַּפּוֹת וְהַמַּחְתּוֹת זָהָב סָגוּר “ (מלכים א׳ ז, פסוק נ)
- לשון המקרא מפתן, החלק התחתון של מסגרת הפתח.
- ”בְּתִתָּם סִפָּם אֶת סִפִּי וּמְזוּזָתָם אֵצֶל מְזוּזָתִי וְהַקִּיר בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם וְטִמְּאוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי בְּתוֹעֲבוֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ וָאֲכַל אֹתָם בְּאַפִּי.“ (יחזקאל מג, פסוק ח)
- ”רָאִיתִי אֶת אֲדֹנָי נִצָּב עַל הַמִּזְבֵּחַ וַיֹּאמֶר הַךְ הַכַּפְתּוֹר וְיִרְעֲשׁוּ הַסִּפִּים וּבְצַעַם בְּרֹאשׁ כֻּלָּם וְאַחֲרִיתָם בַּחֶרֶב אֶהֱרֹג לֹא יָנוּס לָהֶם נָס וְלֹא יִמָּלֵט לָהֶם פָּלִיט.“ (עמוס ט, פסוק א)
- ”וַיָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים מִקּוֹל הַקּוֹרֵא וְהַבַּיִת יִמָּלֵא עָשָׁן.“ (ישעיהו ו, פסוק ד)
- בהשאלה מן (2): גבול, קצה.
- "נֶחְשְׂפוּ שׁוּלֵי רָקִיעַ, וַיִּדְרֹךְ עַל-סִפּוֹ/ הַשַּׁחַר, וַיְצַו עַל-לֵיל: צֵא מִפּוֹ!" "עַל אַיֶּלֶת הַשָּׁחַר", חיים נחמן ביאליק
- "לחץ החמצן במיכל ירד מתחת לסף הבטיחות ולכן הצוללים מיהרו לעלות חזרה אל פני המים."
- בהשאלה מן (3): גבול שלמטה ממנו אין הגירוי מביא לידי תגובה.
- 1. מאכדית: šappu - קערה.
- 2. מאכדית: sippu - משקוף, מזוזה. קרוב לאָסֹף. קרוב לשפה ולסוף, ראו שם בגיזרון.
- 3. הצורה הזו נוצרה כנראה בהשפעת הארמית, השוו לארמית: סִפָּה - שׂפה, קצה עגול. סורית: ܣܝܼܦܵܐ (סִיפָּא) - שוליים, שפת כלי, גבול, חוף.
- לשון המקרא הגיע אל סופו; כָּלַה.
- ”הַמִּתְקַדְּשִׁים וְהַמִּטַּהֲרִים אֶל הַגַּנּוֹת אַחַר אַחַת בַּתָּוֶךְ אֹכְלֵי בְּשַׂר הַחֲזִיר וְהַשֶּׁקֶץ וְהָעַכְבָּר יַחְדָּו יָסֻפוּ נְאֻם ה'.“ (ישעיהו סו, פסוק יז)
- ”אָסֹף אֲסִיפֵם נְאֻם ה' אֵין עֲנָבִים בַּגֶּפֶן וְאֵין תְּאֵנִים בַּתְּאֵנָה וְהֶעָלֶה נָבֵל וָאֶתֵּן לָהֶם יַעַבְרוּם.“ (ירמיה ח, פסוק יג)
- ”וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם“ (אסתר ט, פסוק כח)
- פועל גזור משם־העצם סוֹף. קרוב לפועל נספה.
