אכדית, בהגיית אֻבֻּרוּ (ubburu) מילולית בהוראת להקיף, לקשור, להאשים-בפשע, להצהיר [4] כנראה סוג של השבעה או כשוף הנעשה תוך נסיון לקשור את האל להעדפותיו של בשר ודם, כפי שנכתב שעשה ישוע הנוצרי בהבטיחו (בין השיטין) לפטרוס את השליטה בהעדפותיו של האל. "...אני אתן לך את מפתחות מלכות השמים; כל מה שתסגור בארץ יהיה סגור בשמים, וכל מה שתפתח עלי אדמות יהיה פתוח בשמיים / הבשורה על-פי מתי 16, 19).
2: ”מהו לטלטולי שרגא דחנוכתא מקמי חברי בשבתא ואמר להו שפיר דמי שעת הדחק“ (בבלי, מסכת שבת – דף מה, עמוד א) בתלמוד היהודי הכהנים הזורואסטריים מכונים בתלמוד 'חַבָּרִים'. ולפי חלק מהפרשנויות, כוונת התלמוד ל"שעת הסכנה" שבגינה התירו להדליק את נרות חנוכה על השולחן במקום בפתח הבית, היא מפני חג ה"סדה" הזורואסטרי החל בתקופת חנוכה.
במקרא פעם אחת ”יִכְרוּ עָלָיו חַבָּרִים יֶחֱצוּהוּ בֵּין כְּנַעֲנִים“ (איוב מ, פסוק ל) אולם לא ברורה משמעות המילה "חַבָּר" שבפסוק.
רש"י בפסוק זה ופרשנים נוספים מפרשים כקוסם. בתלמוד מופיע דרש על הפסוק: ”אמר רבה א"ר יוחנן: עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן. שנאמר (איוב מ, ל) 'יכרו עליו חברים', ואין כרה אלא סעודה, שנאמר (מלכים ב ו, כג) 'ויכרה להם כרה גדולה ויאכלו וישתו', ואין חברים אלא תלמידי חכמים, שנאמר (שיר השירים ח, יג) 'היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני'"“ (בבלי, מסכת בבא בתרא – דף עה, עמוד א) חז"ל הבינו את המילה משורש ח-ב-ר א - אדם החובר, מקבץ בעלי חיים בכשפים.
בארמית-שומרונית, חבר גם במשמעות פציעה ”כְּוִיָּה תַּחַת כְּוִיָּה, פֶּצַע תַּחַת פָּצַע, חַבּוּרָה, תַּחַת חַבּוּרָה“ (שמות כא, פסוק כה) , וגם במשמעות "בעלים" (של אדמה וכיוב').
↑הצירוף "חֹובְרֵי-שָׁמַיִם" מופיע כך גם במגילת ישעיהו שנמצאה בים המלח
↑A Dictionary of the Ugaritic Language in the Alphabetic Tradition By: Gregorio del Olmo Lete, Joaquín Sanmartín and Wilfred G.E. Watson - Brill Academic Publishers ;2003 , עמ' 348 :ḥbr
↑The Assyrian Dictionary of the Oriental Institute of the University of Chicago ,"ubburu" , page - 12
