מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
- בא על אחר מתוך כוונה להביסו; ניסה לפגוע בו ולהזיק לו.
- ”וְאִם-יִתְקְפוֹ הָאֶחָד הַשְּׁנַיִם יַעַמְדוּ נֶגְדּוֹ וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק.“ (קהלת ד, פסוק יב)
- ”יְבַעֲתֻהוּ צַר וּמְצוּקָה תִּתְקְפֵהוּ כְּמֶלֶךְ עָתִיד לַכִּידוֹר“ (איוב טו, פסוק כד)
- ”התוקף בעבדו של חבירו ועשה בו מלאכה - פטור“ (בבלי, מסכת בבא קמא – דף צז, עמוד א)
- השורש נפוץ בארמית מקביל לשורש ח־ז־ק חָזַק. דוגמה: ”רְבָה אִילָנָא וּתְקִף וְרוּמֵהּ יִמְטֵא לִשְׁמַיָּא“ (דניאל ד, פסוק ח) תרגום: גדל האילן והתחזק וגובהו הגיע לשמים.
השורש תקף |
השורש ת־ק־ף הוא שורש מגזרת השלמים.
ת־ק־ף |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
קַל |
תָּקַף |
תּוֹקֵף
(ב׳ פעוּל: תָּקוּף) |
יִתְקֹף |
תְּקֹף |
לִתְקֹף |
נִפְעַל |
נִתְקַף |
נִתְקָף |
יִתָּקֵף |
-אין- |
לְהִתָּקֵף |
הִפְעִיל |
הִתְקִיף |
מַתְקִיף |
יַתְקִיף |
הַתְקֵף |
לְהַתְקִיף |
הֻפְעַל |
הֻתְקַף |
מֻתְקָף |
יֻתְקַף |
-אין- |
-אין- |
פִּעֵל |
תִּקֵּף |
מְתַקֵּף |
יְתַקֵּף |
תַּקֵּף |
לְתַקֵּף |
פֻּעַל |
תֻּקַּף |
מְתֻקָּף |
יְתֻקַּף |
-אין- |
-אין- |
הִתְפַּעֵל |
|
|
|
|
|
|
|
ניתוח דקדוקי |
כתיב מלא | תוקף |
הגייה* | tokef |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | ת־ק־ף |
דרך תצורה | משקל קֹטֶל |
נטיות | |
- חוזק, עמידות. מצב המביע גבורה וכוח.
- ”וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בַת-אֲבִיחַיִל וּמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי אֶת-כָּל-תֹּקֶף לְקַיֵּם אֵת אִגֶּרֶת הַפּוּרִים הַזֹּאת הַשֵּׁנִית.“ (אסתר ט, פסוק כט)
- ”וְכָל-מַעֲשֵׂה תָקְפּוֹ וּגְבוּרָתוֹ וּפָרָשַׁת גְּדֻלַּת מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר גִּדְּלוֹ הַמֶּלֶךְ הֲלוֹא-הֵם כְּתוּבִים עַל-סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי מָדַי וּפָרָס.“ (אסתר י, פסוק ב)
- ”וְיָשֵׂם פָּנָיו לָבוֹא בְּתֹקֶף כָּל מַלְכוּתוֹ וִישָׁרִים עִמּוֹ וְעָשָׂה וּבַת הַנָּשִׁים יִתֶּן-לוֹ לְהַשְׁחִיתָהּ וְלֹא תַעֲמֹד וְלֹא-לוֹ תִהְיֶה“ (דניאל יא, פסוק יז)
- הוא עמד על דעתו והתנגד בכל תוקף לחינוך הקלוקל.
- עברית חדשה קיומו של דבר לאורך זמן. בדרך כלל בשלילה: אין תוקף בחלוף הזמן.
- תבדוק בבקשה את תוקפם של המוצרים שבחזית המדף, שכן יתכן שזמנם פג ויש להסירם.
- 1. שורש ארמי.
- 2. גזירה לאחור מתִּקֵף
השורש תקף |
השורש ת־ק־ף הוא שורש מגזרת השלמים.
ת־ק־ף |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
קַל |
תָּקַף |
תּוֹקֵף
(ב׳ פעוּל: תָּקוּף) |
יִתְקֹף |
תְּקֹף |
לִתְקֹף |
נִפְעַל |
נִתְקַף |
נִתְקָף |
יִתָּקֵף |
-אין- |
לְהִתָּקֵף |
הִפְעִיל |
הִתְקִיף |
מַתְקִיף |
יַתְקִיף |
הַתְקֵף |
לְהַתְקִיף |
הֻפְעַל |
הֻתְקַף |
מֻתְקָף |
יֻתְקַף |
-אין- |
-אין- |
פִּעֵל |
תִּקֵּף |
מְתַקֵּף |
יְתַקֵּף |
תַּקֵּף |
לְתַקֵּף |
פֻּעַל |
תֻּקַּף |
מְתֻקָּף |
יְתֻקַּף |
-אין- |
-אין- |
הִתְפַּעֵל |
|
|
|
|
|
|
|
ניתוח דקדוקי |
כתיב מלא | תקף |
הגייה* | takef |
חלק דיבר | תואר |
מין | זכר |
שורש | ת־ק־ף |
דרך תצורה | משקל קָטֵל |
נטיות | נ׳ תְּקֵפָה, ר׳ תְּקֵפִים, נ"ר תְּקֵפוֹת |
- לשון חז"ל שאינו חסר מתקנותו או מכשרותו תחת גדר זמן או מקום הרלוונטים לו.
ניתוח דקדוקי – פועל |
כתיב מלא | תיקף |
שורש וגזרה | ת־ק־ף |
בניין | פִּעֵל |
- נרצע לשם סימון יחידה שנצרכה מתוך מכלול.
- חובה לתקף את הרב-קו לפני כל נסיעה.
- גזירה לאחור מתֹּקֶף במשמעות מתחדשת.
השורש תקף |
השורש ת־ק־ף הוא שורש מגזרת השלמים.
ת־ק־ף |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
קַל |
תָּקַף |
תּוֹקֵף
(ב׳ פעוּל: תָּקוּף) |
יִתְקֹף |
תְּקֹף |
לִתְקֹף |
נִפְעַל |
נִתְקַף |
נִתְקָף |
יִתָּקֵף |
-אין- |
לְהִתָּקֵף |
הִפְעִיל |
הִתְקִיף |
מַתְקִיף |
יַתְקִיף |
הַתְקֵף |
לְהַתְקִיף |
הֻפְעַל |
הֻתְקַף |
מֻתְקָף |
יֻתְקַף |
-אין- |
-אין- |
פִּעֵל |
תִּקֵּף |
מְתַקֵּף |
יְתַקֵּף |
תַּקֵּף |
לְתַקֵּף |
פֻּעַל |
תֻּקַּף |
מְתֻקָּף |
יְתֻקַּף |
-אין- |
-אין- |
הִתְפַּעֵל |
|
|
|
|
|
|
|