מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
- בא על אחר מתוך כוונה להביסו; ניסה לפגוע בו ולהזיק לו.
- ”וְאִם-יִתְקְפוֹ הָאֶחָד הַשְּׁנַיִם יַעַמְדוּ נֶגְדּוֹ וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק.“ (קהלת ד, פסוק יב)
- ”יְבַעֲתֻהוּ צַר וּמְצוּקָה תִּתְקְפֵהוּ כְּמֶלֶךְ עָתִיד לַכִּידוֹר“ (איוב טו, פסוק כד)
- ”התוקף בעבדו של חבירו ועשה בו מלאכה - פטור“ (בבלי, מסכת בבא קמא – דף צז, עמוד א)
- השורש נפוץ בארמית מקביל לשורש ח־ז־ק חָזַק. דוגמה: ”רְבָה אִילָנָא וּתְקִף וְרוּמֵהּ יִמְטֵא לִשְׁמַיָּא“ (דניאל ד, פסוק ח) תרגום: גדל האילן והתחזק וגובהו הגיע לשמים.
השורש תקף
|
השורש ת־ק־ף הוא שורש מגזרת השלמים.
ת־ק־ף
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
קַל
|
תָּקַף
|
תּוֹקֵף
(ב׳ פעוּל: תָּקוּף)
|
יִתְקֹף
|
תְּקֹף
|
לִתְקֹף
|
נִפְעַל
|
נִתְקַף
|
נִתְקָף
|
יִתָּקֵף
|
-אין-
|
לְהִתָּקֵף
|
הִפְעִיל
|
הִתְקִיף
|
מַתְקִיף
|
יַתְקִיף
|
הַתְקֵף
|
לְהַתְקִיף
|
הֻפְעַל
|
הֻתְקַף
|
מֻתְקָף
|
יֻתְקַף
|
-אין-
|
-אין-
|
פִּעֵל
|
תִּקֵּף
|
מְתַקֵּף
|
יְתַקֵּף
|
תַּקֵּף
|
לְתַקֵּף
|
פֻּעַל
|
תֻּקַּף
|
מְתֻקָּף
|
יְתֻקַּף
|
-אין-
|
-אין-
|
הִתְפַּעֵל
|
|
|
|
|
|
| |
|
ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
תוקף
|
הגייה* |
tokef
|
חלק דיבר |
שם־עצם
|
מין |
זכר
|
שורש |
ת־ק־ף
|
דרך תצורה |
משקל קֹטֶל
|
נטיות |
|
- חוזק, עמידות. מצב המביע גבורה וכוח.
- ”וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בַת-אֲבִיחַיִל וּמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי אֶת-כָּל-תֹּקֶף לְקַיֵּם אֵת אִגֶּרֶת הַפּוּרִים הַזֹּאת הַשֵּׁנִית.“ (אסתר ט, פסוק כט)
- ”וְכָל-מַעֲשֵׂה תָקְפּוֹ וּגְבוּרָתוֹ וּפָרָשַׁת גְּדֻלַּת מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר גִּדְּלוֹ הַמֶּלֶךְ הֲלוֹא-הֵם כְּתוּבִים עַל-סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי מָדַי וּפָרָס.“ (אסתר י, פסוק ב)
- ”וְיָשֵׂם פָּנָיו לָבוֹא בְּתֹקֶף כָּל מַלְכוּתוֹ וִישָׁרִים עִמּוֹ וְעָשָׂה וּבַת הַנָּשִׁים יִתֶּן-לוֹ לְהַשְׁחִיתָהּ וְלֹא תַעֲמֹד וְלֹא-לוֹ תִהְיֶה“ (דניאל יא, פסוק יז)
- הוא עמד על דעתו והתנגד בכל תוקף לחינוך הקלוקל.
- עברית חדשה קיומו של דבר לאורך זמן. בדרך כלל בשלילה: אין תוקף בחלוף הזמן.
- תבדוק בבקשה את תוקפם של המוצרים שבחזית המדף, שכן יתכן שזמנם פג ויש להסירם.
- 1. שורש ארמי.
- 2. גזירה לאחור מתִּקֵף
השורש תקף
|
השורש ת־ק־ף הוא שורש מגזרת השלמים.
ת־ק־ף
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
קַל
|
תָּקַף
|
תּוֹקֵף
(ב׳ פעוּל: תָּקוּף)
|
יִתְקֹף
|
תְּקֹף
|
לִתְקֹף
|
נִפְעַל
|
נִתְקַף
|
נִתְקָף
|
יִתָּקֵף
|
-אין-
|
לְהִתָּקֵף
|
הִפְעִיל
|
הִתְקִיף
|
מַתְקִיף
|
יַתְקִיף
|
הַתְקֵף
|
לְהַתְקִיף
|
הֻפְעַל
|
הֻתְקַף
|
מֻתְקָף
|
יֻתְקַף
|
-אין-
|
-אין-
|
פִּעֵל
|
תִּקֵּף
|
מְתַקֵּף
|
יְתַקֵּף
|
תַּקֵּף
|
לְתַקֵּף
|
פֻּעַל
|
תֻּקַּף
|
מְתֻקָּף
|
יְתֻקַּף
|
-אין-
|
-אין-
|
הִתְפַּעֵל
|
|
|
|
|
|
| |
|
ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
תקף
|
הגייה* |
takef
|
חלק דיבר |
תואר
|
מין |
זכר
|
שורש |
ת־ק־ף
|
דרך תצורה |
משקל קָטֵל
|
נטיות |
נ׳ תְּקֵפָה, ר׳ תְּקֵפִים, נ"ר תְּקֵפוֹת
|
- לשון חז"ל שאינו חסר מתקנותו או מכשרותו תחת גדר זמן או מקום הרלוונטים לו.
ניתוח דקדוקי - פועל
|
כתיב מלא |
תיקף
|
שורש וגזרה |
ת־ק־ף
|
בניין |
פִּעֵל
|
- נרצע לשם סימון יחידה שנצרכה מתוך מכלול.
- חובה לתקף את הרב-קו לפני כל נסיעה.
- גזירה לאחור מתֹּקֶף במשמעות מתחדשת.
השורש תקף
|
השורש ת־ק־ף הוא שורש מגזרת השלמים.
ת־ק־ף
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
קַל
|
תָּקַף
|
תּוֹקֵף
(ב׳ פעוּל: תָּקוּף)
|
יִתְקֹף
|
תְּקֹף
|
לִתְקֹף
|
נִפְעַל
|
נִתְקַף
|
נִתְקָף
|
יִתָּקֵף
|
-אין-
|
לְהִתָּקֵף
|
הִפְעִיל
|
הִתְקִיף
|
מַתְקִיף
|
יַתְקִיף
|
הַתְקֵף
|
לְהַתְקִיף
|
הֻפְעַל
|
הֻתְקַף
|
מֻתְקָף
|
יֻתְקַף
|
-אין-
|
-אין-
|
פִּעֵל
|
תִּקֵּף
|
מְתַקֵּף
|
יְתַקֵּף
|
תַּקֵּף
|
לְתַקֵּף
|
פֻּעַל
|
תֻּקַּף
|
מְתֻקָּף
|
יְתֻקַּף
|
-אין-
|
-אין-
|
הִתְפַּעֵל
|
|
|
|
|
|
| |
|