הביס

הֵבִיס

ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא	הביס
שורש וגזרה	ב־ו־ס
בניין	הִפְעִיל

1. הביא לכשלון מוחלט של הצד שמנגד.

   • ”בשנות ה־60 של המאה ה־1 לפסה“נ הביס הצבא הרומי בראשות פומפיוס את האימפריה הסלווקית, הגיע מסוריה לארץ־ישראל וכבש אותה.“ (הזרמים והמחלוקות בתקופת הבית השני, מאת רחל אליאור, בפרויקט בן יהודה)
   • "לוחם הג׳ודו הישראלי הביס את הלוחם הנורווגי."

גיזרון

• נגזר לאחור מן הוּבָס ”כפגר מובס“ (ישעיהו יד, פסוק יט)
• במקרא כפועל קל בָּס ”צרינו ננגח בשמך נבוס קמינו“ (תהלים מד, פסוק ו)
• המשמעות היא לשון הפלא לארץ ורמיסה כמו בוסס,בסה.

נגזרות

• הבסה
• הובס
• תבוסה

מילים נרדפות

• גרם מפלה
• ניצח

תרגום

• אנגלית: defeated‏‏‏‏
• ערבית: هَزَمَ‏‏‏‏

ראו גם

• הסיג