חף

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חַף[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא חף
הגייה* khaf
חלק דיבר שם עצם (תואר)
מין זכר
שורש ח־פ־ף
דרך תצורה
נטיות נ׳ חַפָּה ר׳ חַפִּים חַפּוֹת
  1. שאין בו לכלוך (בדרך כלל רוחני) נקי וזך.
    • ”זַךְ אֲנִי בְּלִי פָשַׁע חַף אָנֹכִי וְלֹא עָו‍ֹן לִי“ (איוב לג, פסוק ט)

גיזרון[עריכה]

  • מילה יחידאית במקרא. קרוב אל יחף.
  • לדעת רש"י אף חָף חָפַף משורש נקיות. לדעת האבן עזרא לשון כיסוי (כסוי עוון).

צירופים[עריכה]

נגזרות[עריכה]

מילים נרדפות[עריכה]

חַף[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
הגייה*
חלק דיבר שם־עצם
מין
שורש ש־ר־ש
דרך תצורה
נטיות
  1. לשון חז"ל כלי מחודד ומשונן. חלק מחודד במפתח בזמן המשנה.

גיזרון[עריכה]


נגזרות[עריכה]

מילים נרדפות[עריכה]


תרגום[עריכה]

  • אנגלית: word‏‏‏‏

חָף א[עריכה]

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא חף
שורש וגזרה ח־פ־ף
בניין
  1. לשון המקרא כיסה והסתיר. בדרך כלל כמטאפורה לבושה.
    • ”וְדָוִד עֹלֶה בְמַעֲלֵה הַזֵּיתִים עֹלֶה וּבוֹכֶה וְרֹאשׁ לוֹ חָפוּי וְהוּא הֹלֵךְ יָחֵף וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ חָפוּ אִישׁ רֹאשׁוֹ וְעָלוּ עָלֹה וּבָכֹה“ (שמואל ב׳ טו, פסוק ל)
    • ”וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ הֲגַם לִכְבּוֹשׁ אֶת הַמַּלְכָּה עִמִּי בַּבָּיִת הַדָּבָר יָצָא מִפִּי הַמֶּלֶךְ וּפְנֵי הָמָן חָפוּ (אסתר ז, פסוק ח).
    • ”משחרב בית המקדש בושו חברים ובני חורין וחפו ראשם ונדלדלו אנשי מעשה וגברו בעלי זרוע ובעלי לשון ואין דורש ואין מבקש“ (משנה, מסכת סוטהפרק ט, משנה טו)
    • ”הכהו על מוחו וירדו מים וחפו עיניו.. וסימא את עינו יצא בן חורין“ (תוספתא, מסכת בבא קמאפרק ט, הלכה כז)

גיזרון[עריכה]

צירופים[עריכה]

נגזרות[עריכה]

מילים נרדפות[עריכה]

ניגודים[עריכה]

תרגום[עריכה]

  • אנגלית: word‏‏‏‏

ראו גם[עריכה]

חָף[עריכה]

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא
שורש וגזרה ח־פ־ף
בניין
  1. לשון חז"ל שפשף גוף בחוזק לנקיון.

גיזרון[עריכה]

  • לשון חז"ל גם [[חפף#חָפַף ב|חָפַף}}.
  • לדעת רש"י השורש מבטא נקיון כמו במילה המקראית חַף.


נגזרות[עריכה]

מילים נרדפות[עריכה]

תרגום[עריכה]

  • אנגלית: word‏‏‏‏

ראו גם[עריכה]