חף

חַף[עריכה]

לשון המקרא נקי מחטא.
- ”זַךְ אֲנִי בְּלִי פָשַׁע חַף אָנֹכִי וְלֹא עָו‍ֹן לִי.“ (איוב לג, פסוק ט)
עברית חדשה חַף מִ־: שאין בו כלל, נָקִי לְגַמְרֵי מִ־.
- ”בית הספר שלנו חף מכל אשמה. חף מכל השפעה. חף מכל יכולת להשפיע. בקושי הוא נושם ומספיק להכין לבחינות הבגרות.“ (אליבי לבית הספר?, מאת ס. יזהר, בפרויקט בן יהודה)
- ”ומי יתהלל לאמר: זך אני מטעות? חף אני משבוש?“ (אלה תולדות יש"ר, מאת יצחק בר לוינזון, בפרויקט בן יהודה)

לשון חז"ל שפשף גוף בחוזק לנקיון.
- ”תלתן של תרומה שחפה בה בת כהן ראשה אין בת ישראל רשיית לחוף אחריה אבל מעגנת שערה בשערה“ (תוספתא, מסכת תרומות – פרק י, הלכה ד)
- "אֶת זְהַב־תַּלְתַּלַּי בַּנַּחַל אָחֹף / אֶרְאֶה אֶת פָּנַי בַּנַּחַל." (נחל שלי, מאת לאה גולדברג)