המשמעות המקורית בלשון חז"ל איננה שיני חיות בולטות, אלא אולי כוונה לשיני חיות בכלל, לשיניים חותכות או לחניכיים.[1]
על מסרק שנהב מלכיש המתוארך לתקופת הברונזה ונושא כתובת כנענית מופיעה, ככל הנראה, המלה "חט". מפרסמי המסרק פירשו את המילה כמתייחסת לשנהב שממנו עשוי המסרק. אשר לפער בין תקופת הברונזה לתקופת חז"ל, הם ציינו ששורשים שמיים קדומים רבים נעדרו מהעברית המקראית אך נשמרו בעברית רבנית.[2] עם זאת, חוקרים אחרים הציעו פירושים אחרים למלה,[3] או חלקו על קריאת המלה כ"חט".[4]
לערך העוסק בחֵט; ראו חטא.
ערך בוויקיפדיה: חט
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חט