נמצא פעמיים במקרא, בפסוק לעיל ובמקבילו בשמות טו, פסוק א. פועל קרוב גם בארמית "למרמי" "למרמא" (גם בהשאלה לשון קושיא ממקור אחד על משנהו רמינהו).
מקביל לפועל באכדית ramû ובערבית רמא (رَمَى) באותה משמעות - זרק, השליך.
בלשון אכדית תיבת רֲמוּ ramû משמשת בהוראת רפיון ,שחרור [2] ובהתאמה הביטוי המקראי 'קשת רמיה' שימש בפי מחבר ספר הושע בהוראת קשת שיתרה רפוי משום ששני מפעילי הקשת שלא היו בכוננות טרם דרכוה, פעולה שהצריכה זמן יקר לא מבוטל: ”כְּקֶשֶׁת רְמִיָּה יִפְּלוּ בַחֶרֶב“ (הושע ז, פסוק טז) בספר משלי תיבת רמיה מתקשרת להוראת: רפיון-נפש ”נֶפֶשׁ רְמִיָּה“ (משלי יט, פסוק טו) וכתקבולת ניגודית כצירוף 'כף רמיה' משמשת בהוראת רישול כגורם לעוני: ”רָ֗אשׁ (רש) עֹשֶׂ֥ה כַף־רְמִיָּ֑ה וְיַ֖ד חָרוּצִ֣ים תַּעֲשִֽׁיר“ (משלי יט, פסוק טו) הביטוי קשת-רמייה המופיע כתואר , רמה-קשת (כמשלח יד) נגזרים משני שורשים הומוגרפים ואינם קשורים בינם בקשר גזרוני