המילה מופיעה פעם אחת בלבד במקרא, בפסוק הבא: ”כִּי הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר, הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ.“ (שיר השירים ב, פסוק יא) ושם במשמע חורף, ימות הגשם.[1] לשם השוואה, בערבית: خَرِيف(חַ'רִיף) – סתיו, לעומת شِتَاء(שִׁתָאא) – חורף.
בהערות לערך "סתו" במילון בן יהודה נכתב כי הכתיב בארמית הקדומה מתועד בצורה: שִׂתְוָא, לעומת הארמית המאֻוחרת בכתיב: סִתְוָא.17
ערך בוויקיפדיה: סתיו
ציטוטים בוויקיציטוט: סתיו