המילה מופיעה פעם אחת בלבד במקרא, בפסוק הבא: ”כִּי הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר, הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ.“ (שיר השירים ב, פסוק יא) ושם במשמע חורף (בימי קדם התעלמו מעונות המעבר). לשם השוואה, בערבית: خَرِيف (חַ'רִיף) – סתיו, לעומת شِتَاء (שִׁתָאא) – חורף.
כתבי אסף הרופא מלמדים כי בתקופתו, בטרם נתקבעה המילה 'סתיו' שמשה המילה: 'בציר' כמחליפתה. "שלשה חדשים חורף, ושלשה חדשים קייץ, ושלשה חדשים אביב ושלשה חדשים בציר" גלוסר אסף הרופא.