מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
- לשון המקרא צֶמַח, פְּרִי החל לצמוח. נראו עליו הראשונים או ראשית הפרי (כתוצאה מנשירת הפרחים העוטים עליו).
- ”...וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן לְבֵית לֵוִי; וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ, וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים.“ (במדבר יז, פסוק כג)
- ”הִנֵּה הַיּוֹם, הִנֵּה בָאָה יָצְאָה הַצְּפִרָה; צָץ הַמַּטֶּה, פָּרַח הַזָּדוֹן.“ (יחזקאל ז, פסוק י)
- ”אֱנוֹשׁ כֶּחָצִיר יָמָיו; כְּצִיץ הַשָּׂדֶה כֵּן יָצִיץ.“ (תהלים קג, פסוק טו)
- "'צץ' - הוציא ציץ והוא (ופירושו) קרוב לעשות פרי וגו'". (מצודות-דוד על יחזקאל ז' - פסוק י')
- הופיע לפתע, הגיח משום מקום.
- שיחקנו מחבואים בהפסקה, כשלפתע,חברי צץ מבין הסבך.
- חיפשתי את הדפים כל היום, לא מבין מאיפה הם צצו לי פתאום על השולחן.
השורש צוץ |
השורש צ־ו־ץ הוא שורש מגזרת נע"ו/י.
צ־ו־ץ |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
קַל |
צָץ |
צָץ |
יָצוּץ |
צוּץ |
לָצוּץ |
נִפְעַל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
הִפְעִיל |
הֵצִיץ |
מֵצִיץ |
יָצִיץ |
הָצֵץ |
לְהָצִיץ |
הֻפְעַל |
הוּצַץ |
מוּצָץ |
יוּצַץ |
-אין- |
-אין- |
פִּעֵל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
פֻּעַל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
הִתְפַּעֵל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
|
|