הציץ

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הֵצִיץ[עריכה]

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא
שורש וגזרה צ־ו־ץ
בניין הִפְעִיל
  1. לשון המקרא ביחס לצמח: החל לצמוח.
    • ”וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן לְבֵית לֵוִי וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים“ (במדבר יז, פסוק כג)
    • ”אֱנוֹשׁ כֶּחָצִיר יָמָיו כְּצִיץ הַשָּׂדֶה כֵּן יָצִיץ.“ (תהלים קג, פסוק טו)
  2. גילה את עצמו, הוציא ראשו ממקום נסתר כדי כדי להֵיראות. [עממי] כנ"ל וכדי לראות בלא להֵיראות. [ספרותי] הביט במבט חטוף או בהיחבא.
    • ”הִנֵּה-זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ מַשְׁגִּיחַ מִן-הַחֲלּנוֹת מֵצִיץ מִן-הַחֲרַכִּים“ (שיר השירים ב, פסוק ט)
    • ”משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת אמר תאמר שהבירה זו בלא מנהיג הציץ עליו בעל הבירה אמר לו אני הוא בעל הבירה כך לפי שהיה אבינו אברהם אומר תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג הציץ עליו הקב"ה ואמר לו אני הוא בעל העולם“ (בראשית רבה, פרשה לט, סימן א)
    • השמיכה הזו קצרה מידי, כפות הרגלים מציצות החוצה וקר לי.
    • "ליד שולחן ארוחת הבוקר היה אבא מציץ בי לרגע בעיני כלב חומות עגומות, ומיד היה מבטו בורח מפני מבטי ותחפר עמוק מאחורי עיתונו." (סיפור על אהבה וחושך מאת עמוס עוז
    • ”או שאול טשרניחובסקי, גנדרן יפהפה, שהיה מתיישב מול המזנון שבביתנו, מציץ בראי ומסרק בלי הרף את בלוריתו.“ (א. א. קבק: אמא קראה לו "בעל הרומנים", מאת אילת נגב, בפרויקט בן יהודה)

גיזרון[עריכה]

נגזרות[עריכה]

מילים נרדפות[עריכה]

ניגודים[עריכה]

תרגום[עריכה]

ראו גם[עריכה]


השורש צוץ

השורש צ־ו־ץ הוא שורש מגזרת נע"ו/י.

נטיות הפעלים[עריכה]

צ־ו־ץ עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל צָץ צָץ יָצוּץ צוּץ לָצוּץ
נִפְעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הִפְעִיל הֵצִיץ מֵצִיץ יָצִיץ הָצֵץ לְהָצִיץ
הֻפְעַל הוּצַץ מוּצָץ יוּצַץ -אין- -אין-
פִּעֵל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
פֻּעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-

ראו גם[עריכה]