ציצית

צִיצִית[עריכה]

תשמיש קדושה העשוי מבד לבן עם פתילים דקים.
- ”בחלומי אני בת למשפחה חסידית מרובת־ילדים ואבי בשטריימל ואחי חסידים קטנים עם פאות וגרבים ארוכים וטלית עם ציציות.“ (עיר הנידחת, מאת אידה צורית, בפרויקט בן יהודה)
(זואולוגיה) כרבלתו של בע"ח, ברוב המקרים - מנוּצה;
- מקור הדוכיפת ארוך, עדין ומכופף, ולמלוא אורך ראשה מבסיס המקור ועד לעורף, מתנשאת ציצית של נוצות ארוכות.
(בוטניקה) (pappus) קבוצת שערות או זיפים או מוצים ארוכים הנישאת בראש הזירעונים.
- זרעי העלש חומים, דמויי פירמידה הפוכה ובעלי ציצית מוצים קטנה.

המילה ציצית מופיעה בפעם הראשונה בתנ"ך בספר במדבר. ”דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם, וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת. וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ, וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת יְהֹוָה, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם, אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם.“ (במדבר טו, פסוקים לח – לט)

אכדית: 'צִצִתֻּ' (ṣīṣītu) בהוראת: אריג-מתוח ,או כלי המשמש לנשיאת הוו הלוך ושוב בין חוטי הנול.

ערך בוויקיפדיה: ציצית