זנב

יש להוסיף לערך זה את ההומוגרף: זִנֵּב.

זָנָב

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	זנב
הגייה*	zanav
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ז־נ־ב
דרך תצורה
נטיות	ר' זְנָבוֹת, זְנַב־, ר' זַנְבוֹת־,

1. לשון המקרא איבר גמיש ומוארך באחורי גופם של בעלי חיים, בהמשך לעמוד השדרה. משמש למטרות שונות.

   • "וַיֵּלֶךְ שִׁמְשׁוֹן וַיִּלְכֹּד שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שׁוּעָלִים וַיִּקַּח לַפִּדִים וַיֶּפֶן זָנָב אֶל זָנָב וַיָּשֶׂם לַפִּיד אֶחָד בֵּין שְׁנֵי הַזְּנָבוֹת בַּתָּוֶךְ." (שופטים ט״ו – פסוק ד׳)
   • למה לפיל יש זנב? כדי שלא יסתיים באופן פתאומי!

2. לשון המקרא בהשאלה (1) אחד מפשוטי העם, מובל ולא מוביל.

   • "הוּא יַלְוְךָ וְאַתָּה לֹא תַלְוֶנּוּ הוּא יִהְיֶה לְרֹאשׁ וְאַתָּה תִּהְיֶה לְזָנָב." (דברים כ״ח – פסוק מ״ד)
   • "וַיַּכְרֵת יְהוָה מִיִּשְׂרָאֵל רֹאשׁ וְזָנָב כִּפָּה וְאַגְמוֹן יוֹם אֶחָד." (ישעיהו ט׳ – פסוק י״ג)

3. לשון המקרא בהשאלה (1) קצה, בדל.

   • "וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִשָּׁמֵר וְהַשְׁקֵט אַל תִּירָא וּלְבָבְךָ אַל יֵרַךְ מִשְּׁנֵי זַנְבוֹת הָאוּדִים הָעֲשֵׁנִים הָאֵלֶּה בָּחֳרִי אַף רְצִין וַאֲרָם וּבֶן רְמַלְיָהוּ." (ישעיהו ז׳ – פסוק ד׳)
   • זנב הסיגריה נשמט משפתיו.

4. [תעופה] בהשאלה (1) משטח היגוי אחורי המרוחק ממרכז הכובד של כלי הטיס, ומשמש לצורך שינוי מצבו הזוויתי במרחב.

גזרון

• השוו לאכדית: zibbatu, לגעז: ዘኑበ፡, לארמית: דנבא.^[1]

צירופים

• הוי זנב לאריות ואל תהא ראש לשועלים, זנב סוס, מכשכש בזנב, עצם הזנב, שנהיה לראש ולא לזנב (1)

מילים נרדפות

• בדל, קצה (3)

ניגודים

• ראש (2)
• אף (4)

תרגום

• אנגלית: tail‏‏‏‏
• ערבית: ذنب‏‏‏‏
• רוסית: хвост‏‏‏‏

ראו גם

• הזדנב (1)
• קנרד (3)

סימוכין

1. ↑  "זנב", לקסיקון Brown-Driver-Briggs, עמוד 299.*

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: זנב

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: זנב