מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | ראוי |
| הגייה* | rauy |
| חלק דיבר | תואר |
| מין | זכר |
| שורש | ר־א־י/ה |
| דרך תצורה | משקל קָטוּל |
| נטיות | נ׳ רְאוּיָה, ר׳ רְאוּיִים, נ"ר רְאוּיוֹת. |
- לשון חז"ל נראה לנכון; טוב.
- ”וַתִּיטַב הַנַּעֲרָה בְעֵינָיו וַתִּשָּׁא חֶסֶד לְפָנָיו וַיְבַהֵל אֶת־[...] שֶׁבַע הַנְּעָרוֹת הָרְאֻיוֹת לָתֶת־לָהּ מִבֵּית הַמֶּלֶךְ...“ (אסתר ב, פסוק ט)
- ”הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו וְהָיְתָה בָּהֶן בְּהֵמָה רְאוּיָה לְגַבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, [...] זְכָרִים יִמָּכְרוּ לְצָרְכֵי עוֹלוֹת, וּנְקֵבוֹת יִמָּכְרוּ לְצָרְכֵי זִבְחֵי שְׁלָמִים“ (משנה, מסכת שקלים – פרק ד, משנה ז)
- ”וְכָל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם.“ (משנה, מסכת חגיגה – פרק ב, משנה א)
- ”וְאִם הָיוּ קְטַנּוֹת שֶׁאֵינָן רְאוּיוֹת לֵילֵד, מַחֲזִירִין אוֹתָן מִיָּד.“ (משנה, מסכת יבמות – פרק ג, משנה י)
- ”הַשֵּׁן מוּעֶדֶת לֶאֱכֹל אֶת הָרָאוּי לָהּ, הָרֶגֶל מוּעֶדֶת לְשַׁבֵּר בְּדֶרֶךְ הִלּוּכָהּ“ (משנה, מסכת בבא קמא – פרק א, משנה ד)
- ”שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל, וְאָכַל אכָלִים שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לַאֲכִילָה וְשָׁתָה מַשְׁקִין שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִשְׁתִיָּה, פָּטוּר.“ (משנה, מסכת שבועות – פרק ג, משנה ד)
- ”אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי, לֹא, אִם אֲמַרְתֶּם בַּמַּפֶּלֶת יוֹם שְׁמוֹנִים וְאֶחָד, שֶׁכֵּן יָצְאָה בְּשָׁעָה שֶׁהִיא רְאוּיָה לְהָבִיא בָהּ קָרְבָּן, תֹּאמְרוּ בַמַּפֶּלֶת אוֹר לִשְׁמוֹנִים וְאֶחָד, שֶׁלֹּא יָצְאָה בְשָׁעָה שֶׁהִיא רְאוּיָה לְהָבִיא בָהּ קָרְבָּן.“ (משנה, מסכת כריתות – פרק א, משנה ו)
- המילה מופיעה פעם אחת בלבד במקרא, בפסוק לעיל.
- נדמה כבינוני סביל של הפועל ראה, אך הקשר סמנטי בין התואר והפועל רופף.
