”כדי שלא יהו בנות ישראל פרוצות בעריות [...] דא"ר יצחק מיום שחרב בית המקדש ניטלה טעם ביאה וניתנה לעוברי עבירה שנאמר מים גנובים ימתקו.“ (בבלי, מסכת סנהדרין – דף עה, עמוד א)
"ראו גם שועל אל הכרם נכנס / מן הבוסר חמד ענבים / מתוק לו מתוק לו ולו רק בגלל / שהם כמו מים גנובים." (מָתוֹק, מָתוֹק, מאת אילן גולדהירש)
בסיפור הבריאה התירו לאדם וחווה לאכול מכל עצי הגן, פרט לעץ הדעת, אך הם ביקשו לאכול דווקא ממנו, אולי משום שמים גנובים ימתקו.
מקור הפתגם בתנ"ך: ”מַיִם-גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ; וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם.“ (משלי ט, פסוק יז) פסוק זה מובא כחלק מהויכוח בין החוכמה והכסילות, החוכמה מנסה לפתות את התלמידים לחריצות, ואילו הכסילות מפתה אותם למעשים רעים ולגניבה.
מים נחשבים כדבר שאין לו טעם ממשי ובסיטואציה של גניבה הופכים למתוקים.
