מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
- לשון המקרא [מליצה] החזיק בפיו דיבורים ערבים לו ולא ספרם לאחר, או שסיפר לאיש סודו.
- ”אֲשֶׁר יַחְדָּו נַמְתִּיק סוֹד בְּבֵית אֱלֹהִים נְהַלֵּךְ בְּרָגֶשׁ“ (תהלים נה, פסוק טו)
- ”אִם תַּמְתִּיק בְּפִיו רָעָה יַכְחִידֶנָּה תַּחַת לְשׁוֹנוֹ“ (איוב כ, פסוק יב)
- לשון חז"ל תיקן מאכל להיותו ערב לחיך. הסיר את מרירותו.
- {{צט/רבה|החיטין צריכין ליטחן, החרדל צריך למתק והתורמוסין להמתיק|ויקרא רבה פרשת שמיני פרשה יא
- {{צט/רבה|ר' אליעזר המודעי אומר של זית היה מ"מ עץ מר היה והמתיק המים המרים |שמות רבה פרשת בשלח פרשה כג
- {{צט|אבל ממתיקין את החרדל בגחלת אין נופחין במפוח אבל נופחין בשפופרת אין עושין את השפוד ואין מחדדין אותו | תוספתא מסכת ביצה (יום טוב) (ליברמן) פרק ג
- הוסיף טעם מתוק למאכל. או ריח מתוק לבושם.
- בהשאלה: שיפר מצב לטוב ונעים. היקל תחושה קשה או איום מפחיד.
- בתיקונים שערך המקובל הצדיק המתיק את הדינים (לשון המקובלים)
- לאחר הבעת החרטה, השופט המתיק את עונשו.
| השורש מתק |
|---|
|
השורש מ־ת־ק הוא שורש מגזרת השלמים.
| מ־ת־ק |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
| קַל |
מָתַק |
מָתֵק
(ב׳ פעוּל: מָתוֹק) |
יִמְתָּק |
מְתָק |
לְמְתוֹק |
| נִפְעַל |
נִמְתַּק |
נִמְתָּק |
יִמָּתֵק |
הִמָּתֵק |
לְהִמָּתֵק |
| הִפְעִיל |
הִמְתִּיק |
מַמְתִּיק |
יַמְתִּיק |
הַמְתֵּק |
לְהַמְתִּיק |
| הֻפְעַל |
הֻמְתַּק |
מֻמְתָּק |
יֻמְתָּק |
-אין- |
-אין- |
| פִּעֵל |
מִתֵּק |
מְמַתֵּק |
יְמַתֵּק |
מַתֵּק |
לְמַתֵּק |
| פֻּעַל |
מֻתַּק |
מְמֻתָּק |
יְמֻתָּק |
-אין- |
-אין- |
| הִתְפַּעֵל |
הִתְמַתֵּק |
מִתְמַתֵּק |
יִתְמַתֵּק |
הִתְמַתֵּק |
לְהִתְמַתֵּק |
|
|
