מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
ניתוח דקדוקי |
כתיב מלא | מגניב |
הגייה* | magniv |
חלק דיבר | שם־תואר |
מין | זכר |
שורש | ג־נ־ב |
דרך תצורה | משקל מַקְטִיל |
נטיות | ר׳ מַגְנִיבִים, נ׳ מַגְנִיבָה, נ"ר מַגְנִיבוֹת |
- [סלנג] משמח, מצוין ומיוחד.
- וואו, איזה מגניב, קיבלתי 100 בבחינה ובכלל לא למדתי.
- המסיבה אתמול היתה ממש מגניבה.
- איזה ג'ינס מגניב לבשת אתמול.
- [סלנג] אדם שמקובל על אנשים בחברתו. בדרך כלל משתתף בהתנהגויות מקובלות, כגון שתייה ועישון.
- "בוא לספסל האחורי איפה שיושבים המגניבים (נהגה במלעיל)".
השורש גנב |
השורש ג־נ־ב הוא שורש מגזרת השלמים.
ג־נ־ב |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
קַל |
גָּנַב |
גּוֹנֵב |
יִגְנׁב |
גְּנׁב |
לִגְנׁב |
נִפְעַל |
נִגְנַב |
נִגְנָב |
יִגָּנֵב |
הִגָּנֵב |
לְהִגָּנֵב |
הִפְעִיל |
הִגְנִיב |
מַגְנִיב |
יַגְנִיב |
הַגְנֵב |
לְהַגְנִיב |
הֻפְעַל |
הֻגְנַב |
מֻגְנָב |
יֻגְנַב |
-אין- |
-אין- |
פִּעֵל |
גִּנֵּב |
מְגַנֵּב |
יְגַנֵּב |
גַּנֵּב |
לְגַנֵּב |
פֻּעַל |
גֻּנַּב |
מְגֻנָּב |
יְגֻנַּב |
-אין- |
-אין- |
הִתְפַּעֵל |
הִתְגַּנֵּב |
מִתְגַּנֵּב |
יִתְגַּנֵּב |
הִתְגַּנֵּב |
לְהִתְגַּנֵּב |
|
|