”במוחם העיקש תקוע שרק הכוח יענה את הכל. כוח, אש ודם וחורבן. אבל כשעוברים את מחסום הגבול שבמוח, כשמשתחררים משגיונות הכוח, מן היהירות ומן ההתנפחות, מתחילים לתפוש כמה בזבזנו על דרך שווא“ (חציית גבול, מאת ס. יזהר, בפרויקט בן יהודה)
(3) המילה מופיעה פעם אחת במקרא, בפסוק לעיל, ובשפה הפיניקית החקוקה בארון בתנועם, בצורה: 'מחסם': "...ומראש עלי ומחסם חרץ (חרוץ ד') לפי (לפה) כמאש למלכית " לפיכך היה ה'מחסם' כלי פולחני בתרבות הפאגנית-פניקית, ששימש לחתימה או חסימה של שפתי המת בטקסי הלוויה, השוו: ”אֶשְׁמְרָה לְפִי מַחְסוֹם“ (תהלים לט, פסוק ב).