איש מדון

אִישׁ מָדוֹן

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	איש מדון
הגייה*	ish madon
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש
דרך תצורה	צירוף
נטיות	נ׳ אֶשׁת־מָדוֹן או אֶשׁת־מְדָנִים; ר׳ אַנְשֵׁי־מָדוֹן

1. איש שמרבה להיות נוכח בקטטות.

   • ”וַתְּהִי-עוֹד מִלְחָמָה בְּגַת וַיְהִי אִישׁ מָדוֹן וְאֶצְבְּעֹת יָדָיו וְאֶצְבְּעֹת רַגְלָיו שֵׁשׁ וָשֵׁשׁ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מִסְפָּר וְגַם-הוּא יֻלַּד לְהָרָפָה.“ (שמואל ב׳ כא, פסוק כ)
   • ”אוֹי-לִי אִמִּי כִּי-יְלִדְתִּנִי אִישׁ רִיב וְאִישׁ מָדוֹן לְכָל-הָאָרֶץ לֹא-נָשִׁיתִי וְלֹא-נָשׁוּ-בִּי“ (ירמיהו טו, פסוק י)
   • כשהולכים למועדונים רצוי להתרחק מאנשי מדון.

מקור

• מהתנ"ך, בפסוקים לעיל. עם זאת, בנוסף למשמעות "ריב", מדון הוא גם שם מקום במקרא: ”מֶלֶךְ מָדוֹן – אֶחָד; מֶלֶךְ חָצוֹר – אֶחָד.“ (יהושע יב, פסוק יט)

מילים נרדפות

• איש ריב