ממזר

מַמְזֵר[עריכה]

לשון המקרא מי שמקורו זר, הנולד מיחסים או נשואים אסורים מהתורה, מיחסים שהם בבחינת עבירת כרת.^[1]
- לֹא יָבֹא מַמְזֵר בִּקְהַל אדני, גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לוֹ בִּקְהַל אדני. (דברים כג ג)
- ממזר - שם לאיש מוזר מאחיו ויודעיו שלא יודע מאין בא (רמב"ן לדברים כג ג)
- ממזר - אמרו חז"ל, הבא מן העריות. (אבן עזרא לדברים פרשת כי תצא כג ג)
- לא יבא ממזר, ללמד שאין ממזר אלא מחייבי כריתות (רשי לדברים כג ג)
(על פי תרגומים משפות אירופה) מי שנולד מחוץ לנשואים.
- הנך הממזר של נד סטארק, לא? האם פגעתי בך? סלח לי. אתה עדיין ממזר (מתוך תרגום הסדרה משחקי הכס)
[סלנג] [כינוי גנאי] אדם שאינו נוהג כשורה, אדם שלא נוהג על פי הנורמות; אדם שזומם לטובתו האישית.
[סלנג] מי שעושה מעשה מחוכם או שהצלחתו מעוררת קנאה.

רש"י כותב כי אדם ערמומי(3)ו(4) מכונה ממזר, כיון שדרכם של הממזרים(1) היה להתנהג בחלקלקות ועורמה, על מנת להסתיר את מוצאם המפוקפק^[^{דרוש מקור}^].
תרגום השבעים מתרגם ”וְיָשַׁב מַמְזֵר, בְּאַשְׁדּוֹד“ (זכריה ט, פסוק ו) alogenes) ἄλλογενής) – זָר, נָכְרִי.