בארמית תִּיתוֹרָא היא גשר, אולם על־פי הפרוש המקובל לאמור במסכת מנחות: "ואמר רב חננאל - אמר רב: תיתורא דתפילין הלכה למשה מסיני. אמר אביי: מעברתא דתפילין הלכה למשה מסיני" (תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף לה, עמוד א) מבינים שכאן תיתורא היא החלק הסוגר את התפילין מלמטה והוא בולט סביב קופסת התפילין, ומכאן התרחב המונח למשמעותו כיום.
חז"ל נהגו להטות שורש זה בבניין התפעל לפי שני דרכים:
על פי דרך ייחודי לשורש זה בגזרת נפ"יו ובמשמעות של הישארות, לפי המקור: "היא אלא לרב הונא מאי והנשאר כדתניא דבי ר' ישמעאל שאם נשאר ומאי חטאת היא ארישא א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי אלא מעתה גבי מנחה דכתיב והנותרת הכי נמי שאם ניתותר וכי תימא ה"נ" (תלמוד בבלי, סדר קודשים, מסכת מעילה, דף ח')
על פי גזרת השלמים ובמשמעות של הוספה או של הפיכה למיותר, לפי המקור: "אין אויר מחיצות מייתרו וכו' דמלשון זה כמגמע דהחצר לא נתייתר דלא הוי גדול יותר מקויים וז"א דכיון דנפרז נתגדל אלא דהייתור אין אוסרו משום דאית בה דיורין כז ד"ה מרקאמר וכח ומעסיה" (תלמוד בבלי, סדר מועד, מסכת עירובין, דף י"ג)