טח

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.

טָח[עריכה]

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא טח
שורש וגזרה ט־ו־ח
בניין פָּעַל (קַל)
  1. מרח וכיסה גוף בשכבה של חומר.

גיזרון[עריכה]

  • נראה שמשמעות המילה המקורית היא כסה כמו במילה טוחה ”מִי שָׁת בַּטֻּחוֹת חָכְמָה“ (איוב לח, פסוק לו) וכמו בטַח, ראו גם - ”הֵן אֱמֶת חָפַצְתָּ בַטֻּחוֹת,וּבְסָתֻם חָכְמָה תוֹדִיעֵנִי“ (תהלים נא, פסוק ח)

נגזרות[עריכה]

מילים נרדפות[עריכה]

ניגודים[עריכה]

תרגום[עריכה]

  • אנגלית: word‏‏‏‏

ראו גם[עריכה]

השורש טוח

השורש ט־ו־ח הוא שורש הנוטה בבניינים פיעל ופועל על דרך גזרת השלמים, יתר הנטייה נעשית על דרך גזרת נע"ו/י.

נטיות הפעלים[עריכה]

ט־ו־ח עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל טָח טָח

(ב׳ פעוּל: טוּחַ)

יָטוּחַ טוּחַ לָטוּחַ
נִפְעַל נִטּוֹחַ נִטּוֹחַ יִטּוֹחַ הִטּוֹחַ לְהִטּוֹחַ
הִפְעִיל הֵטִיחַ מֵטִיחַ יָטִיחַ הָטַח לְהָטִיחַ
הֻפְעַל הוּטַח מוּטָח יוּטַח -אין- -אין-
פִּעֵל טִיַּח מְטַיֵּח יְטַיַּח טַיַּח לְטַיֵּחַ
פֻּעַל טֻיַּח מְטֻיָּח יְטֻיַּח -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-

הערות[עריכה]

  • בבניינים פיעל ופועל ניטה השורש לפי שורש שלם טי"ח, ולא לפי טו"ח.
  • בזמן עבר, עתיד, ציווי ומקור - ע' הפועל שברגיל (כאשר ל' הפועל אינה גרונית) מנוקדת בצירי - כשהיא באה לפני הח"ע בסוף מילה אפשר לנקדה בפתח ואפשר לנקדה בצירי ואחריו פתח גנובה. למשל: שִׂמַּח, שִׂמֵּחַ; יְאָרַח, יְאָרֵחַ; לְהִמָּנַע, לְהִמָּנֵעַ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 58)[1]
  • ל' הפועל הח"ע בצורת הנוכחת בעבר מנוקדת בפתח או בשווא: לָקַחַתְּ או לָקַחְתְּ, נִשְׁבַּעַתְּ או נִשְׁבַּעְתְּ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 60)[2]

טַח[עריכה]

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא טח
שורש וגזרה ש־ר־ש
בניין
  1. כּוּסָה.
    • ”לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ כִּי טַח מֵרְאוֹת עֵינֵיהֶם מֵהַשְׂכִּיל לִבֹּתָם“ (ישעיהו מד, פסוק יח)

גיזרון[עריכה]

  • המילה מופיעה פעם אחת במקרא בצורת הופעל או נפעל.

צירופים[עריכה]

מילים נרדפות[עריכה]

ניגודים[עריכה]

תרגום[עריכה]


השורש טוח

השורש ט־ו־ח הוא שורש הנוטה בבניינים פיעל ופועל על דרך גזרת השלמים, יתר הנטייה נעשית על דרך גזרת נע"ו/י.

נטיות הפעלים[עריכה]

ט־ו־ח עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל טָח טָח

(ב׳ פעוּל: טוּחַ)

יָטוּחַ טוּחַ לָטוּחַ
נִפְעַל נִטּוֹחַ נִטּוֹחַ יִטּוֹחַ הִטּוֹחַ לְהִטּוֹחַ
הִפְעִיל הֵטִיחַ מֵטִיחַ יָטִיחַ הָטַח לְהָטִיחַ
הֻפְעַל הוּטַח מוּטָח יוּטַח -אין- -אין-
פִּעֵל טִיַּח מְטַיֵּח יְטַיַּח טַיַּח לְטַיֵּחַ
פֻּעַל טֻיַּח מְטֻיָּח יְטֻיַּח -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-

הערות[עריכה]

  • בבניינים פיעל ופועל ניטה השורש לפי שורש שלם טי"ח, ולא לפי טו"ח.
  • בזמן עבר, עתיד, ציווי ומקור - ע' הפועל שברגיל (כאשר ל' הפועל אינה גרונית) מנוקדת בצירי - כשהיא באה לפני הח"ע בסוף מילה אפשר לנקדה בפתח ואפשר לנקדה בצירי ואחריו פתח גנובה. למשל: שִׂמַּח, שִׂמֵּחַ; יְאָרַח, יְאָרֵחַ; לְהִמָּנַע, לְהִמָּנֵעַ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 58)[3]
  • ל' הפועל הח"ע בצורת הנוכחת בעבר מנוקדת בפתח או בשווא: לָקַחַתְּ או לָקַחְתְּ, נִשְׁבַּעַתְּ או נִשְׁבַּעְתְּ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 60)[4]