חפה

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Filenew.png יש להוסיף לדף זה את הערך: חָפֶה.

חֻפָּה[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא חופה
הגייה* khuppa
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש ח־פ־ף
דרך תצורה משקל קֻטְלָה
נטיות ר׳ חֻפּוֹת; חֻפַּת־
חופה לחתונה
מיטה עם חופה
  1. כיסוי עליון מבד.
    • "רָאִיתָ אוֹתוֹ מְרַחֵף בָּאֲוִיר: / חֻפָּה לְבָנָה, לְבָנָה מֵעָלָיו." (שִׁירוֹ שֶׁל צַנְחָן, מאת יורם טהרלב)
    • ”רואה אני את עצמי על משכבי בשלום תחת חופת כרפס ותכלת, אחוז בחבלי בוץ על ידי ורגלי, ועטרת-שלפוחית גדולה כעין הקרח הנורא בראשי, ומשרתים לבושי לבנים משמשים אותי בגבורה, מושיבים אותי באמבטי של שיש ומרמרא ונגידין עלי זרמי מים דלוחים ואפרסמון.“ (סוסתי, מאת מנדלי מוכר ספרים, בפרויקט בן יהודה)
    • ”לא שהיתי הרבה ועליתי על העגלה שלי והלכתי לדרכי, אני בראש ואלתר אחרי, כשהוא יושב לו בעגלה תחת חופה של מחצלאות בלות, והאופנים של מרכבתו מרוסקי הידות, מהודקי חבלים ומשונים בשיעור קומתם, מתנדנדים על הסדנות ומתרעשים בקול.“ (ספר הקבצנים, מאת מנדלי מוכר ספרים, בפרויקט בן יהודה)
  2. לשון המקרא חדר שבו היו נמצאים החתן והכלה בשבעת ימי המשתה.
    • ”וְהוּא כְּחָתָן יֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ, יָשִׂישׂ כְּגִבּוֹר לָרוּץ אֹרַח“ (תהלים יט, פסוק ו)
    • ”אִסְפוּ-עָם קַדְּשׁוּ קָהָל קִבְצוּ זְקֵנִים אִסְפוּ עוֹלָלִים וְיֹנְקֵי שָׁדָיִם, יֵצֵא חָתָן מֵחֶדְרוֹ וְכַלָּה מֵחֻפָּתָהּ (יואל ב, פסוק טז)
    • ”[...] שֶׁאֵין חָתָן נִכְנָס לְחֻפָּה, אֶלָּא אִם כֵּן נוֹתֶנֶת לוֹ כַּלָּה רְשׁוּת“ (ויקרא רבה, פרשה ט, סימן ו)
    • יש נוהגים לערוך את החופה תחת כפת השמים.
  3. בהשאלה: חתונה.

צירופים[עריכה]

תרגום[עריכה]

ראו גם[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

ויקיפדיה ערך בוויקיפדיה: חופה

חֻפָּה[עריכה]

  1. שנעטף, כוסה, בדבר אחר, ליפותו או להסתירו.
    • הארון נעשה מעץ ארז משובח וחופה בחלקו בזהב.

גזרון[עריכה]

  • מתועדת במקורות חיצוניים עבריים בספר משלי-בן סירא מן המאה ה-2 לפנה"ס. צטוט : "יראת אלהים כעדן ברכה. וכן כל כבוד חפתה". (פרק מ ,כז).

חִפָּה[עריכה]

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא חיפה
שורש וגזרה ח־פ־ה / ח פ
בניין פִּעֵל
  1. (חיפה את) עטף, הסתיר, כיסה גוף בכיסוי ליופי או לשמירה והגנה.
    • "וְאֵ֣ת׀ הַבַּ֣יִת הַגָּד֗וֹל חִפָּה֙ עֵ֣ץ בְּרוֹשִׁ֔ים וַיְחַפֵּ֖הוּ זָהָ֣ב ט֑וֹב" (ג)
    • ”אִם-תִּשְׁכְּבוּן בֵּין שְׁפַתָּיִם, כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַכֶּסֶף, וְאֶבְרוֹתֶיהָ בִּירַקְרַק חָרוּץ.“ (תהלים סח, פסוק יד).
  2. בהשאלה:(חיפה על) הגן בגופו, פעל למנוע איום.(מונח צבאי)
    • המ"פ הורה לפתוח באש חזקה, בכך חיפה על החיילים המסתערים.
    • חיוכו המקסים והליכותיו הנאות מחפים על חוסר הכשרון שלו.

נגזרות[עריכה]

מילים נרדפות[עריכה]

ניגודים[עריכה]

ראו גם[עריכה]

חָפָה[עריכה]

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא חפה
שורש וגזרה ח־פ־י/ה
בניין פָּעַל (קַל)
  1. לשון המקרא כיסה והסתיר. בדרך כלל כמטאפורה לבושה.
    • ”וְדָוִד עֹלֶה בְמַעֲלֵה הַזֵּיתִים עֹלֶה וּבוֹכֶה וְרֹאשׁ לוֹ חָפוּי וְהוּא הֹלֵךְ יָחֵף וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ חָפוּ אִישׁ רֹאשׁוֹ וְעָלוּ עָלֹה וּבָכֹה“ (שמואל ב׳ טו, פסוק ל)
    • ”וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ הֲגַם לִכְבּוֹשׁ אֶת הַמַּלְכָּה עִמִּי בַּבָּיִת הַדָּבָר יָצָא מִפִּי הַמֶּלֶךְ וּפְנֵי הָמָן חָפוּ (אסתר ז, פסוק ח).
    • ”משחרב בית המקדש בושו חברים ובני חורין וחפו ראשם ונדלדלו אנשי מעשה וגברו בעלי זרוע ובעלי לשון ואין דורש ואין מבקש“ (משנה, מסכת סוטהפרק ט, משנה טו)
    • ”הכהו על מוחו וירדו מים וחפו עיניו.. וסימא את עינו יצא בן חורין“ (תוספתא, מסכת בבא קמאפרק ט, הלכה כז)

גיזרון[עריכה]

צירופים[עריכה]

נגזרות[עריכה]

תרגום[עריכה]

  • אנגלית: word‏‏‏‏