מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
קָמָה
|
הגייה* |
kama
|
חלק דיבר |
שם־עצם
|
מין |
נקבה
|
שורש |
ק־ו־ם
|
דרך תצורה |
משקל קַטְלָה
|
נטיות |
ר׳ קָמוֹת; קָמַת־, ר׳ קָמוֹת־; כ׳ קָמָתוֹ
|
- לשון המקרא תבואה גבוהה לפני הקציר (שהגיעה לשיעור קומה).
- "כִּי תָבֹא בְּקָמַת רֵעֶךָ וְקָטַפְתָּ מְלִילֹת בְּיָדֶךָ וְחֶרְמֵשׁ לֹא תָנִיף עַל קָמַת רֵעֶךָ" (דברים כג כו)
- "וַיַּבְעֶר אֵשׁ בַּלַּפִּידִים וַיְשַׁלַּח בְּקָמוֹת פְּלִשְׁתִּים וַיַּבְעֵר מִגָּדִישׁ וְעַד קָמָה וְעַד כֶּרֶם זָיִת" (שופטים טו ה)
- "ואז הקיץ בא עם שיבולי קמה
ותכלת הגלים הסעירה את דמה
בלהט השרב, בדשא הרחב
היתה כמתעלפת בחמה" (הנסיכה / דליה רביקוביץ')
- מהשורש ק-ו-ם: תבואה שקמה\עומדת בשדה, בקומה (גובה) ניכרת.
קישורים חיצוניים[עריכה]
ערך בוויקיפדיה: חיטה |
|
השורש קום
|
השורש ק־ו־ם הוא שורש מגזרת נע"ו/י.
ניתוח דקדוקי לשורש
|
משמעות עיקרית |
לעמוד. להתייצב. לא לסגת. להיות נוכח.
|
גזרה |
|
הופיע לראשונה בלשון |
במקרא
|
נטיות הפעלים[עריכה]
ק־ו־ם
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
קַל
|
קָם
|
קָם
|
יָקוּם
|
קוּם
|
לָקוּם
|
נִפְעַל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
הִפְעִיל
|
הֵקִים
|
מֵקִים
|
יָקִים
|
הָקֵם
|
לְהָקִים
|
הֻפְעַל
|
הוּקַם
|
מוּקָם
|
יוּקַם
|
-אין-
|
-אין-
|
פִּעֵל
|
קוֹמֵם קִיֵּם
|
מְקוֹמֵם מְקַיֵּם
|
יְקוֹמֵם יְקַיֵּם
|
קוֹמֵם קַיֵּם
|
לְקוֹמֵם לְקַיֵּם
|
פֻּעַל
|
קוֹמַם קֻיַּם
|
מְקוֹמָם מְקֻיַּם
|
יְקוֹמַם יְקֻיַּם
|
-אין-
|
-אין-
|
הִתְפַּעֵל
|
הִתְקוֹמֵם הִתְקַיֵּם
|
מִתְקוֹמֵם מִתְקַיֵּם
|
יִתְקוֹמֵם יִתְקַיֵּם
|
הִתְקוֹמֵם הִתְקַיֵּם
|
לְהִתְקוֹמֵם לְהִתְקַיֵּם
|
| |
|