קמה

קָמָה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	קָמָה
הגייה^*	kama
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	ק־ו־ם
דרך תצורה	משקל קַטְלָה
נטיות	ר׳ קָמוֹת; קָמַת־, ר׳ קָמוֹת־; כ׳ קָמָתוֹ

לשון המקרא תבואה גבוהה לפני הקציר (שהגיעה לשיעור קומה).
- "כִּי תָבֹא בְּקָמַת רֵעֶךָ וְקָטַפְתָּ מְלִילֹת בְּיָדֶךָ וְחֶרְמֵשׁ לֹא תָנִיף עַל קָמַת רֵעֶךָ" (דברים כג כו)
- "וַיַּבְעֶר אֵשׁ בַּלַּפִּידִים וַיְשַׁלַּח בְּקָמוֹת פְּלִשְׁתִּים וַיַּבְעֵר מִגָּדִישׁ וְעַד קָמָה וְעַד כֶּרֶם זָיִת" (שופטים טו ה)
- "ואז הקיץ בא עם שיבולי קמה
  ותכלת הגלים הסעירה את דמה
  בלהט השרב, בדשא הרחב
  היתה כמתעלפת בחמה" (הנסיכה / דליה רביקוביץ')

ערך בוויקיפדיה: חיטה

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שדות קמה

השורש ק־ו־ם הוא שורש מגזרת נע"ו/י.

ניתוח דקדוקי לשורש
משמעות עיקרית	לעמוד. להתייצב. לא לסגת. להיות נוכח.
גזרה
הופיע לראשונה בלשון	במקרא