מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | קָמָה |
| הגייה* | kama |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | נקבה |
| שורש | ק־ו־ם |
| דרך תצורה | משקל קַטְלָה |
| נטיות | ר׳ קָמוֹת; קָמַת־, ר׳ קָמוֹת־; כ׳ קָמָתוֹ |
- לשון המקרא תבואה גבוהה לפני הקציר (שהגיעה לשיעור קומה).
- "כִּי תָבֹא בְּקָמַת רֵעֶךָ וְקָטַפְתָּ מְלִילֹת בְּיָדֶךָ וְחֶרְמֵשׁ לֹא תָנִיף עַל קָמַת רֵעֶךָ" (דברים כג כו)
- "וַיַּבְעֶר אֵשׁ בַּלַּפִּידִים וַיְשַׁלַּח בְּקָמוֹת פְּלִשְׁתִּים וַיַּבְעֵר מִגָּדִישׁ וְעַד קָמָה וְעַד כֶּרֶם זָיִת" (שופטים טו ה)
- "ואז הקיץ בא עם שיבולי קמה
ותכלת הגלים הסעירה את דמה
בלהט השרב, בדשא הרחב
היתה כמתעלפת בחמה" (הנסיכה / דליה רביקוביץ')
- מהשורש ק-ו-ם: תבואה שקמה\עומדת בשדה, בקומה (גובה) ניכרת.
 ערך בוויקיפדיה: חיטה |
|
| השורש קום |
|
השורש ק־ו־ם הוא שורש מגזרת נע"ו/י.
| ניתוח דקדוקי לשורש |
| משמעות עיקרית | לעמוד. להתייצב. לא לסגת. להיות נוכח. |
| גזרה | |
| הופיע לראשונה בלשון | במקרא |
| ק־ו־ם |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
| קַל |
קָם |
קָם |
יָקוּם |
קוּם |
לָקוּם |
| נִפְעַל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
| הִפְעִיל |
הֵקִים |
מֵקִים |
יָקִים |
הָקֵם |
לְהָקִים |
| הֻפְעַל |
הוּקַם |
מוּקָם |
יוּקַם |
-אין- |
-אין- |
| פִּעֵל |
קוֹמֵם קִיֵּם |
מְקוֹמֵם מְקַיֵּם |
יְקוֹמֵם יְקַיֵּם |
קוֹמֵם קַיֵּם |
לְקוֹמֵם לְקַיֵּם |
| פֻּעַל |
קוֹמַם קֻיַּם |
מְקוֹמָם מְקֻיַּם |
יְקוֹמַם יְקֻיַּם |
-אין- |
-אין- |
| הִתְפַּעֵל |
הִתְקוֹמֵם הִתְקַיֵּם |
מִתְקוֹמֵם מִתְקַיֵּם |
יִתְקוֹמֵם יִתְקַיֵּם |
הִתְקוֹמֵם הִתְקַיֵּם |
לְהִתְקוֹמֵם לְהִתְקַיֵּם |
|
|