זמזם

זַמְזַם

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	זמזם
הגייה^*	zamzam
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ז־מ־ז־ם
דרך תצורה	משקל קַלְקַל
נטיות	ר׳ זַמְזַמִּים; זַמְזַם־, ר׳ זַמְזַמֵּי־

עברית חדשה מכשיר חשמלי המשמיע קול צפצוף או זמזום לאות התרעה.
- ”כשלחצה על כפתור הזמזם של דלת המבוא לא יכלה לדעת מי יבוא.“ (סרט איטום, מאת נתן שחם, בפרויקט בן יהודה)

נגזר מהפועל זִמְזֵם. ועד הלשון העברית, רשימת מונחים לחשמל, לטלפון ולטלגרף, 1929.

הניקוד בשני פַּתָּחִים, ובצורת הרבים בא דגש במ"ם השניה. זאת, בדומה למלים אחרות משורש מרובע כפול. למשל: גלגל, עפעף, כפכף.

השמיע צלילים בפה סגור.
- האיש זמזם חרש מנגינה שקטה.
השמיע קול נהימה קל כשל יתוש.
- וְכֻלָּם בְּהוּלִים, וְכֻלָּם הוֹמִים, וְכֻלָּם מְזַמְזְמִים, וְכֻלָּם שׁוֹקְקִים "שלמה המלך והדבורה", חיים נחמן ביאליק
- "אין חשבון ואין דעת בפטפטנים האלה", זמזם לעצמו והסיח דעתו מהם בכוונה, לבל תאבד אפילו שניה אחת מדקותיו "השעונים", יהודה שטיינברג
- האנשים סביבו זמזמו כמו דבורים.

ע"פ יצחק אבינרי (יד הלשון, עמ' 174.) המילה היא מחידושי מנדלי מוכר ספרים., והיא מילה אונומטופאית המחקה את הקול שנשמע בעת זמזום. ואילו ע"פ קליין (ערך זמזם) וראובן סיוון, המילה היא מחידושי אליעזר בן־יהודה.
מקבילות בארמית: ܙܲܡܙܸܡ (זַמְזִם), ובערבית: زَمْزَمَ (זַמְזַםַ).