גליני

גַּלֵּינֵי

לשון חז"ל (ימאות) דִּמְמַת־רוּחַ; מצב בו הרוח פסקה לנשוב והים חלק לגמרי, ללא גלים.
- ”אם היה הים גליני והביט לארבע רוחותיו וראה שאין שם ברייה, משיאין את אשתו.“ (ירושלמי, מסכת יבמות – פרק טז, הלכה ד)
- ”בוקר אחד ברבצה מוכת־גלינה, בשעה שזרם חזק מכוון אותה במהירות כלפי הסלע, נראה מפרש זר [...].“ (איי הכשפים, מאת הרמן מלוויל, תש"י, תרגום: א' רגלסון, בפרויקט בן יהודה)