נענוע הלולב הוא מנהג שמופיע בימי התלמוד-בימי ניתוק היכולות הצבאיות של הלאום מהנהגה רוחנית או אז די בנענוע לולב להרחקת רוחות מבוסס על "שערות לילית וקרני אשמדאי: דמות וצורה במאגיה ובאמנות העממית : בין בבל לארץ־ישראל בשלהי העת העתיקה"
עברית חדשה מוט מתכת עם ראש משושה או עגול ותבריג לולייני לאורכו, המשמש להידוק חלקי מכונות או מבנים זה לזה. בניגוד לבורג, הלולב אינו מתברג לתוך תבריג פנימי בחלק אחר או יוצר תבריג בעצמו, אלא מתהדק על ידי אום. כמו כן, התבריג לא משתרע למלוא אורכו אלא בשליש התחתון שלו לערך.
"במכונה המיועדת להפעלה בכוח מיכאני – (1) כל בורג הידוק, לולב או יתד של כל גל סובב, כוש, גלגל או סבבת שיניים יהיו משוקעים, מסוככים או מוגנים באופן יעיל אחר כדי למנוע סכנה." (פקודת הבטיחות בעבודה נוסח חדש, תש"ל-1970, סעיף 45)
(ימאות) בסירות ובספינות מעץ: פין ברזל בעל ראש עגול לחיבור שני חלקי־עץ; מוכנס אל חור קדוח בשני החלקים, ומהודק על ידי כיפוף הקצה החופשי או מעיכתו על גבי דסקית מרובעת.
על פי לשון חז"ל: "הרי שהיו גתיו ובית בדיו טמאין ובקש לעשותן בטהרה הדפין והעדשין והלולבין מדיחן והעקלין של נצרין ושל בצבוץ מנגבן ושל שיפה ושל גמי מישנן י"ב חדש" (תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף עה, עמוד א) הלולבים הנם חלקים בגת או בבית הבד ולא התברר מה הם. המלה אומצה במובן הנ"ל לפי הערבית لَوْلَب (לַוְלַבּ).