הדס

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הֲדַס[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא הדס
הגייה* hadas
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש
דרך תצורה
נטיות ר׳ הֲדַסִּים
איור של שיח ההדס
פריחת ההדס
ארבעת המינים: הדס, לולב, ערבה ואתרוג
  1. שיח ירוק עד ממשפחת ההדסיים. נפוץ בחורש הים־תיכוני וגם כשיח בגינות נוי. אחד מארבעת המינים.
    • "רָאִיתִי הַלַּיְלָה וְהִנֵּה אִישׁ רֹכֵב עַל סוּס אָדֹם וְהוּא עֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים אֲשֶׁר בַּמְּצֻלָה וְאַחֲרָיו סוּסִים אֲדֻמִּים שְׂרֻקִּים וּלְבָנִים." (זכריה א, פסוק ח)
    • "וַאֲשֶׁר יַשְׁמִיעוּ וְיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי זַיִת וַעֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת לַעֲשֹׂת סֻכֹּת כַּכָּתוּב" (נחמיה ח, פסוק טו)
    • "תנו רבנן "ענף עץ עבות" (ויקרא כג, פסוק מ) שענפיו חופין את עצו ואי זה הוא הוי אומר זה הדס" (בבלי, מסכת סוכהדף לב, עמוד ב)
    • "מָה הֲדַס יֵשׁ בּוֹ רֵיחַ וְאֵין בּוֹ טַעַם, כָּךְ יִשְׂרָאֵל יֵשׁ בָּהֶם שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מַעֲשִׂים טוֹבִים וְאֵין בָּהֶם תּוֹרָה." (ויקרא רבה, פרשה ל, סימן יב)
  2. שם פרטי לנקבה.
    • "וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר הִיא אֶסְתֵּר בַּת דֹּדוֹ כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם וְהַנַּעֲרָה יְפַת תֹּאַר וְטוֹבַת מַרְאֶה וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת." (אסתר ב, פסוק ז)

מובאות נוספות[עריכה]

תרגום[עריכה]

ראו גם[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

ויקיפדיה ערך בוויקיפדיה: הדס
ויקימינים טקסונומיה בוויקימינים: Myrtus
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הדסים

הִדֵּס[עריכה]

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא הידס
שורש וגזרה ה־ד־ס, פ"ג
בניין פִּעֵל
  1. הלך הליכה קופצנית או בצעדי ריקוד.
    • " התרנגולים מוּעדין להלך כדרכן ולשבר .... שהיה מהדס ומשבר את הכלים משלם חצי נזק. " (משנה, מסכת בבא קמאפרק ב, משנה ב)
    • " רבי שמואל בר רב יצחק הוה נסיב שיבשתי והוה מהדס קומי כליא (היה לוקח ענף והיה מרקד לפני הכלה)." (ירושלמי, מסכת פאהדף א, עמוד א)
    • מהדס - מרקד. ויש שמפרשים, חופר ברגליו בארץ, כדרך התרנגולים. (רבי עובדיה מברטנורא, פרוש למשנה שלעיל במסכת בבא קמא).

מקור[עריכה]

  • לשון חז"ל אימצה את השורש ה־ד־ס מן השורש הסורי ח־ד־ס, שמשמעו חקיקה וחריטה (כהסברו של רבי עובדיה מברטנורא הנ"ל). שורש אחר שאומץ מהשורש ח־ד־ס לערבית הוא ה־נ־ד־ס, שהתגלגל לבסוף לעברית.

תרגום[עריכה]

  • אנגלית:

ראו גם[עריכה]