ריחני

רֵיחָנִי

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	ריחני
הגייה^*	rekhani
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	ר־י־ח
דרך תצורה	משקל קַטְלָנִי ריח + ־נִי
נטיות	ר׳ רֵיחָנִיּים; נ׳ רֵיחָנִית, נ"ר רֵיחָנִיּוֹת

מפיץ ניחוח, אשר נודף ממנו ריח טוב.
- ”יוֹם תָּמִים בְּמִשְׁכַּן בְּנֵי אֹרֶן אֲפֵלָה רֵיחָנִית וַחֲלוֹם“ (הוי, ארצי, הורתי, מדוע, מאת רחל, בפרויקט בן יהודה)
- "הלימון כה יפה הוא, ריחני ונהדר / אבל אל תאכל ממנו – אי אפשר, לא אי אפשר" (עץ הלימון, מאת ויליאם הולט, בתרגום לאה נאור)
- "ליד אז הגיש לה – בלב היה חג / צרור נרקיסים ריחני ורטוב" (דבר אלי בפרחים, מאת אורי אסף)

לשון ימי הביניים. בלשון חז"ל מופיע בצורה ארמית ”הווּ לָה בּנֵי רֵיחָנֵי“ (בבלי, מסכת כתובות – דף סא, עמוד א) תרגום יהיו לה בנים ריחניים.

השורש ר־י־ח הוא שורש מגזרת נע"ו/י.