המהגרים לישראל מכונים "עולים", והמהגרים מישראל מכונים "יורדים". המונח מבוסס על המימרא התלמודית לפיה: ""וארץ ישראל גבוה מכל הארצות"" (קידושין סט א) והמשנה "הכל מעלין לארץ ישראל ואין הכל מוציאין" (מסכת כתובות פרק י"ג).
במקרא כינוי לביאה אל מקום חשוב, -עליה ”רְאֵה נָתַן יהוה אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ אֶת-הָאָרֶץ; עֲלֵה רֵשׁ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יהוה אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ, אַל-תִּירָא וְאַל-תֵּחָת“ (דברים א, פסוק כא)
הצורה "הֹעֲלָה" היא הצורה היחידה שנזדמנה במקרא בפעלים שפה"פ שלהם גרונית וה' הבניין מנוקדת בחולם (שכן הניקוד הרווח היה קמץ קטן). עפ"י צורה זו הסתמכה האקדמיה ללשון העברית וקבעה כי כלל השורשים שפה"פ שלהם גרונית וניטים בבניין הופעל יכולים להינטות כשה' הבניין חלומה.
בבניין הופעל התחילית הבאה לפני אהח"ע מנוקדת בקמץ קטן או בקיבוץ, כגון הָעֳמַד, הֻעֲמַד. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 57)[1]
הצורה "הֹעֲלָה" היא הצורה היחידה שנזדמנה במקרא בפעלים שפה"פ שלהם גרונית וה' הבניין מנוקדת בחולם (שכן הניקוד הרווח היה קמץ קטן). עפ"י צורה זו הסתמכה האקדמיה ללשון העברית וקבעה כי כלל השורשים שפה"פ שלהם גרונית וניטים בבניין הופעל יכולים להינטות כשה' הבניין חלומה.
בבניין הופעל התחילית הבאה לפני אהח"ע מנוקדת בקמץ קטן או בקיבוץ, כגון הָעֳמַד, הֻעֲמַד. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 57)[2]