מופיעה במקרא, בלשון נקבה, כצירוף: 'כלילת-יופי', ומשם נוצר הביטוי בעברית חדשה - 'כליל השלמות', ראו: ”בַּת יְרוּשָׁלִָם, הֲזֹאת הָעִיר שֶׁיֹּאמְרוּ כְּלִילַת יֹפִי--מָשׂוֹשׂ לְכָל-הָאָרֶץ?“ (איכה ב, פסוק טו). המילה "כלל" כשם לקרבן מופיעה, בדומה להופעתה המקראי, גם ברשימת קרבנות פיניקית.[1]
בתיווך יוחנן בן למשמרת הקוץ פטר אנטיוכוס השלישי (הרשע) את הכוהנים את סופרי המקדש ומשוררי הקודש, ממס הגולגולת, מס הכלילה,וממס המלח / יוסף בן מתתיהו,קדמוניות היהודים;יב' 144-138