שרק

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Nuvola actions back.png ערך זה עוסק בהשמעת קול וקישוט. לערך העוסק בכתיב מקראי שֹרֵק או שֹרֵקָה; ראו שורק.

שָׁרַק[עריכה]

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא שרק
שורש וגזרה שׁ־ר־ק
בניין פָּעַל (קַל)
  1. לשון המקרא הוציא קול דק גבוה בנשיפת אויר מפיו. כמחווה לזעזוע, או כדי להעביר מסר למרחק.
    • ”סָפְקוּ עָלַיִךְ כַּפַּיִם כָּל עֹבְרֵי דֶרֶךְ שָׁרְקוּ וַיָּנִעוּ רֹאשָׁם עַל בַּת יְרוּשָׁלָ‍ִם הֲזֹאת הָעִיר שֶׁיֹּאמְרוּ כְּלִילַת יֹפִי מָשׂוֹשׂ לְכָל הָאָרֶץ“ (איכה ב, פסוק טו)
    • ”וְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם מֵרָחוֹק וְשָׁרַק לוֹ מִקְצֵה הָאָרֶץ וְהִנֵּה מְהֵרָה קַל יָבוֹא“ (ישעיהו ה, פסוק כו)
    • אֶשְׁרְקָה לָהֶם וַאֲקַבְּצֵם כִּי פְדִיתִים וְרָבוּ כְּמוֹ רָבוּ אשרקה להם ואקבצם“ (זכריה י, פסוק ח)
    • ” כָּל עֹבֵר עָלָיו יִשֹּׁם וְשָׁרָק וְאָמְרוּ עַל מֶה עָשָׂה אדני כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת וְלַבַּיִת הַזֶּה“ (מלכים א׳ ט, פסוק ח)
    • "עם הרוח הנוגנת במצובה / ושורקת בעברון. / כי הרוח, כן הרוח, / כאן הרוח רון תרון." (בוא איתי אל הגליל, מאת אהוד מנור)

גיזרון[עריכה]

נגזרות[עריכה]

תרגום[עריכה]

ראו גם[עריכה]

‏‏

שְֹרָק[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא שרק
הגייה* srak
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש שׂ־ר־ק
דרך תצורה משקל קְטָל
נטיות
  1. איפור המשמש להגברת הצבע בפנים.
  2. המובחר שבגֶּפן
    • ”כִּי שַׁדְמוֹת חֶשְׁבּוֹן אֻמְלָל גֶּפֶן שִׂבְמָה בַּעֲלֵי גוֹיִם הָלְמוּ שְׂרוּקֶּיהָ עַד יַעְזֵר נָגָעוּ תָּעוּ מִדְבָּר שְׁלֻחוֹתֶיהָ נִטְּשׁוּ עָבְרוּ יָם“ (ישעיהו טז, פסוק ח)

גיזרון[עריכה]

  • מן שׂוֹרֵק. במקרא מופיעה הצורה שָׂרֹק במשקל קָטֹל: ”סוּסִים אֲדֻמִּים שְׂרֻקִּים וּלְבָנִים“ (זכריה א, פסוק ח).
  • בערבית, אנו מוצאים את הפועל شَرَقَ (שַׁרַקַ) שמשמעותו 'זרח', 'הופיע', 'נגלה'. ממנו נגזרה המילה شَرْقٌ (''שַׁרְק") שמשמעותה 'מזרח'. כידוע, השמש עולה במזרח, ועִמָּהּ עולה גם גָּוֶן חכלילי אדמדם.
  • שרק, בהוראת צבע אדמדם. ”אָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שׂוֹרֵק, כֻּלֹּה זֶרַע אֱמֶת וְאֵיךְ נֶהְפַּכְתְּ לִי, סוּרֵי הַגֶּפֶן נָכְרִיָּה“ (ירמיהו ב, פסוק כא) - "כרם שורק" הוא כרם בו צבע הגפן השתנה מירוק לסמוק מבריק ואדמדם. ​תיבת "שרק" מקבילה בסיכול אותיות לתיבת "סִקרא" התלמודית (שבת קד ע"ב; מנחות צז ע"ב), בהוראת סוג חומר המשמש עד לתקופה המודרנית, במזרח, כחומר לצביעת הצפורניים, ובקרב חז"ל נחשב הסקרא כצבע האדום במובהק[1]. בחז"ל משמש הפועל "סרק" במשמעות לטוח בחומר אדום: ”סְרָקָן אוֹ כִּרְכְּמָן“ (משנה, מסכת כליםפרק טו, משנה ב), - צבען בצבע אדום או צהוב (כצבע הכרכום); ”שׂרקין ליה תנורא ביומא טבא“ (בבלי, מסכת ביצהדף לב, עמוד ב) - טחים בטיט (הערוך, שרק).


צירופים[עריכה]

מילים נרדפות[עריכה]

ראו גם[עריכה]

  1. נ. שלם, שמות הצבעים בעברית, תשרי תרצ"ב, עמ' 67