צלחת

צַלַּחַת

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	צלחת
הגייה*	tsalakhat
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	צ־ל־ח
דרך תצורה	משקל קַטֶּלֶת
נטיות	ר׳ צַלָּחוֹת או צֵלָחוֹת

צלחות

1. לוח, עגול בד"כ, הנועד להניח את המנה עליו ולאכלה מתוכו.

   • ”...וּמָחִיתִי אֶת יְרוּשָׁלִַם כַּאֲשֶׁר יִמְחֶה אֶת הַצַּלַּחַת מָחָה וְהָפַךְ עַל פָּנֶיהָ.“ (מלכים ב׳ כא, פסוק יג)
   • ”טָמַן עָצֵל יָדוֹ בַּצַּלָּחַת; גַּם אֶל פִּיהוּ לֹא יְשִׁיבֶנָּה.“ (משלי יט, פסוק כד)
   • אמונה תפלה טוענת כי צלחת שבורה מביאה מזל טוב.

2. מכסה עגול ומעוטר, לעתים המגן על גלגל מכונית.

   • כשקמתי בבוקר, גיליתי כי שתי צלחות פורקו מהרכב שלי ונגנבו.

גיזרון

• המילה משותפת למספר לשונות שמיות: ערבית – صَحْن (צַחְן), געז – ṣaḥlə) ጻሕል)

פרשנים מפרשים

רבי יוסף כספי: הצלחת - היא הקערה עם המזון ונקראת כן כי היא מַצְלַחַת את האוכל ממנה לטוב הזנתה (מלכים ב, כא, יג)

צירופים

• טמן ידו בצלחת
• צלחת לוין
• צלחת מעופפת
• קרוב לצלחת

נגזרות

• צְלוֹחִית
• צ־ל־ח־ת
  • צִלְחֵת

מילים נרדפות

• טסה (2)

תרגום

• אנגלית: plate‏, dish‏‏‏‏ (1), hubcap‏‏‏‏ (2)
• ערבית: طَبَق‏, صَحْن‏‏‏‏ (1)

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: צלחת

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: צלחות

צִלְחֵת

ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא	צלחת
שורש וגזרה	צ־ל־ח־ת, מרובעים
בניין	פִּעֵל

מנה מצולחתת

1. סידר את האוכל על הצלחת בצורה מעוצבת.

   • לאחר הכנת המנה, השף צלחת אותה.

גיזרון

• גזירת פועל משם־העצם צלחת לעיל.

נגזרות

• מְצֻלְחָת
• צִלְחוּת

תרגום

• אנגלית: plate‏‏‏‏