מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
ניתוח דקדוקי |
כתיב מלא | צלחת |
הגייה* | tsalakhat |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | נקבה |
שורש | צ־ל־ח |
דרך תצורה | משקל קַטֶּלֶת |
נטיות | ר׳ צַלָּחוֹת או צֵלָחוֹת |
צלחות
- לוח, עגול בד"כ, הנועד להניח את המנה עליו ולאכלה מתוכו.
- ”...וּמָחִיתִי אֶת יְרוּשָׁלִַם כַּאֲשֶׁר יִמְחֶה אֶת הַצַּלַּחַת מָחָה וְהָפַךְ עַל פָּנֶיהָ.“ (מלכים ב׳ כא, פסוק יג)
- ”טָמַן עָצֵל יָדוֹ בַּצַּלָּחַת; גַּם אֶל פִּיהוּ לֹא יְשִׁיבֶנָּה.“ (משלי יט, פסוק כד)
- אמונה תפלה טוענת כי צלחת שבורה מביאה מזל טוב.
- מכסה עגול ומעוטר, לעתים המגן על גלגל מכונית.
- כשקמתי בבוקר, גיליתי כי שתי צלחות פורקו מהרכב שלי ונגנבו.
- המילה משותפת למספר לשונות שמיות: ערבית – صَحْن (צַחְן), געז – ṣaḥlə) ጻሕል)
רבי יוסף כספי: הצלחת - היא הקערה עם המזון ונקראת כן כי היא מַצְלַחַת את האוכל ממנה לטוב הזנתה (מלכים ב, כא, יג)
 ערך בוויקיפדיה: צלחת |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: צלחות |
השורש צלח |
השורש צ־ל־ח הוא שורש מגזרת השלמים.
צ־ל־ח |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
קַל |
צָלַח |
צוֹלֵחַ |
יִצְלַח |
צְלַח |
לִצְלֹחַ |
נִפְעַל |
נִצְלַח |
נִצְלָח |
יִצָּלַח |
הִצָּלַח |
לְהִצָּלַח |
הִפְעִיל |
הִצְלִיחַ |
מַצְלִיחַ |
יַצְלִיחַ |
הַצְלַח |
לְהַצְלִיחַ |
הֻפְעַל |
הֻצְלַח |
מֻצְלָח |
יֻצְלַח |
-אין- |
-אין- |
פִּעֵל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
פֻּעַל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
הִתְפַּעֵל |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
-אין- |
|
|
ניתוח דקדוקי – פועל |
כתיב מלא | צלחת |
שורש וגזרה | צ־ל־ח־ת, מרובעים |
בניין | פִּעֵל |
מנה מצולחתת
- סידר את האוכל על הצלחת בצורה מעוצבת.
- לאחר הכנת המנה, השף צלחת אותה.
- גזירת פועל משם־העצם צלחת לעיל.