מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
נול
|
| הגייה* |
nul
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
נ־ו־ל ב
|
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
ר׳ נוּלִים
|
- מכונה לאריגה; מכשיר יד או ממוכן שעליו מתוחים חוטי השתי ומשמש ליצור בד.
- הורי רבי אבימי בר טובי מיתן חד נוול בין כותל לכותל (תלמוד ירושלמי, בבא בתרא, פרק ב, הלכה ג, גמרא)
- אתנה וארכנה התחרו באריגה. שתיהן התקינו את חוטי השתי בנוליהן וניגשו למלאכתן.
- עברית חדשה לפי לשון חז"ל, מארמית נוול, נוולא.
- בעבר הייתה נהוגה ההגייה "נוֹל" בחולם (nol).
| השורש נול
|
|
השורש נ־ו־ל הוא שורש מגזרת השלמים.
| נ-ו-ל
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
| קַל
|
נָוַל
|
נוֹוֵל
|
יִנְוַל
|
נְוַל
|
לִנְוֹל
|
| נִפְעַל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
| הִפְעִיל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
| הֻפְעַל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
| פִּעֵל
|
נִוֵּל
|
מְנַוֵּל
|
יְנַוֵּל
|
נַוֵּל
|
לְנַוֵּל
|
| פֻּעַל
|
נֻוַּל
|
מְנֻוָּל
|
יְנֻוַּל
|
-אין-
|
-אין-
|
| הִתְפַּעֵל
|
הִתְנַוֵּל
|
מִתְנַוֵּל
|
יִתְנַוֵּל
|
הִתְנַוֵּל
|
לְהִתְנַוֵּל
|
| |
|
- [ארמית] עבד בנול, ארג.
| ניתוח דקדוקי - פועל
|
| כתיב מלא |
ניוול
|
| שורש וגזרה |
נ־ו־ל א, שלמים
|
| בניין |
פִּעֵל
|
- גרם להשחתה, בעיקר של המראה ושל ההופעה, ביזה, הביא לניוון.
- "היו עליה כלי זהב, קטליות, נזמים, וטבעות, מעבירם ממנה כדי לנוולה" (משנה סוטה א ו)
- "באותה שעה בכה רבי ישמעאל ואמר: בנות ישראל נאות הן, אלא שהענייות מנוולתן" (משנה נדרים ט י)
