נול

נוּל

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	נול
הגייה*	nul
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	נ־ו־ל ב
דרך תצורה
נטיות	ר׳ נוּלִים

1. מכונה לאריגה; מכשיר יד או ממוכן שעליו מתוחים חוטי השתי ומשמש ליצור בד.

   • הורי רבי אבימי בר טובי מיתן חד נוול בין כותל לכותל (תלמוד ירושלמי, בבא בתרא, פרק ב, הלכה ג, גמרא)
   • אתנה וארכנה התחרו באריגה. שתיהן התקינו את חוטי השתי בנוליהן וניגשו למלאכתן.

גיזרון

• עברית חדשה לפי לשון חז"ל, מארמית נוול, נוולא.

תרגום

• אנגלית: loom‏‏‏‏‏

מידע נוסף

• בעבר הייתה נהוגה ההגייה "נוֹל" בחולם (nol).

נָוַל

ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא	נוול
שורש וגזרה	נ־ו־ל ב, שלמים
בניין	פָּעַל (קַל)

1. [ארמית] עבד בנול, ארג.

   • ”אזל שליחא אשכחה דהוה יתבה ונוולה“ (בבלי, מסכת גיטין – דף לד, עמוד א) (הלך השליח ומצאה שהיתה יושבת ועובדת בנול).

גיזרון

• בארמית בלשון חז"ל.

תרגום

• אנגלית: weave‏‏‏‏‏

נִוֵּל

ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא	ניוול
שורש וגזרה	נ־ו־ל א, שלמים
בניין	פִּעֵל

1. גרם להשחתה, בעיקר של המראה ושל ההופעה, ביזה, הביא לניוון.

   • "היו עליה כלי זהב, קטליות, נזמים, וטבעות, מעבירם ממנה כדי לנוולה" (משנה סוטה א ו)
   • "באותה שעה בכה רבי ישמעאל ואמר: בנות ישראל נאות הן, אלא שהענייות מנוולתן" (משנה נדרים ט י)

גיזרון

• קרוב לשורש נ־ב־ל

תרגום

• אנגלית: disfigure‏‏‏‏‏, disgrace‏‏‏‏‏

נגזרות

• נִוּוּל
• נֻוַּל
  • מְנֻוָּל

ראו גם

• הִתְנַוֵּל
• נָבַל