צאן

צֹאן

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	צאן
הגייה*	Tzon
חלק דיבר	שם עצם קיבוצי
מין	זכר; נקבה ריבוי
שורש
דרך תצורה
נטיות	כ׳ צֹאנוֹ, צֹאנָהּ, צֹאנְךָ, צֹאנֵךְ, צֹאנָן

1. לשון המקרא שֵׁם לְשְׁנֵי מיני הַבְּהֵמוֹת הַדַּקּוֹת; כֶּבֶשׂ, עֵז. המבוייתים.

   • "חֲלִיל רוֹעִים יָרֹן/ גּוֹלְשִׁים עֶדְרֵי הַצֹּאן/ מַה לִּי וּמִי לִי עוֹד, כְּנַעַן?" ("שִׁיר הַשּׁוֹמֵר", עמנואל לין)
   • ”צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן, וּרְעִי אֶת גְּדִיֹּתַיִךְ עַל מִשְׁכְּנוֹת הָרֹעִים“ (שיר השירים א, פסוק ח)
   • ”וַיְהִי לוֹ מִקְנֵה צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר וַעֲבֻדָּה רַבָּה; וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ פְּלִשְׁתִּים“ (בראשית כו, פסוק יד)
   • ”וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם אֲנִי אֱלֹהֵיכֶם נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה“ (יחזקאל לד, פסוק לא)
   • ”וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים“ (בראשית יג, פסוק ה)

גיזרון

• לשון המקרא. מקבילה בארמית: "עאן" או "עָנָא‎‎" "ܥܳܢܳܐ‎" במשמעות זו. חלופי צד"י ועי"ן נפוצים בין עברית וארמית. למשל: ארץ/ארעא, רצון/רעוא,רצוץ/רעוע). השוו לערבית: ضَأْن (צ'אן)‎, דרום ערבית: 𐩼𐩱𐩬 (צ'אן), אוגריתית: 𐎕𐎛𐎐 (צאן ṣỉn).

צירופים

• גבינת צאן
• כצאן לטבח
• נכס צאן ברזל
• צאן אדם
• צאן מקושרות
• צאן קדושים
• רועה צאן

מילים נרדפות

• צֹנֶה
• גודרות
• מִקְנֶה

ניגודים

• בהמה גסה
• בָּקָר

תרגום

• ערבית: غَنَم‏‏‏‏

ראו גם

• מקנה
• תיש
• גדי
• עופר
• שה
• טלה