מקנה

מִקְנֶה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	מקנה
הגייה*	mikne
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ק־נ־י/ה
דרך תצורה	משקל מִקְטָל
נטיות	ר׳ מִקְנִים, נ"י: מִקְנֵה־, נ"ר: מִקְנֵי־, כ': מִקְנֵהוּ, מִקְנָהּ; מִקְנֵיהֶם, מִקְנֵינוּ

1. לשון המקרא סַךְ רְכוּשׁוֹ שֶׁל אָדָם בְּבַהֲמוֹתָיו וּבְצֹאנוֹ.

   • ”וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה, בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב“ (בראשית יג, פסוק ב)
   • ”וַיְהִי לוֹ מִקְנֵה צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר וַעֲבֻדָּה רַבָּה; וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ פְּלִשְׁתִּים“ (בראשית כו, פסוק יד)
   • ”כָּל פֶּטֶר רֶחֶם לִי; וְכָל מִקְנְךָ תִּזָּכָר פֶּטֶר שׁוֹר וָשֶׂה“ (שמות לד, פסוק יט)
   • ”וַיְהִי מִקְנֵהוּ שִׁבְעַת אַלְפֵי צֹאן וּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי גְמַלִּים, וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת צֶמֶד בָּקָר וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת אֲתוֹנוֹת...“ (איוב א, פסוק ג)
   • "...לֹא כָּל מַעֲשַׂר הָאָרֶץ וּמִקְנֶיהָ תִּקְבָּעוּנִי הֱבִיאוּהוּ טֶרֶף לִמְשָׁרְתַי וִידִידַי." סעדיה הגאון, "אנוכי אש אוכלה"

2. קִנְיָן, דְּבַר-מַה חָמְרִי הַשַּׁיָּךְ לְאָדָם (בְּדֶרֶךְ-כּלָל בַּעַל עֵרֶךְ כַּסְפִּי).

   • ”מִקְנֵה הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ, מֵאֵת בְּנֵי-חֵת“ (בראשית מט, פסוק לב)
   • "ושדה שלקחה או זכה בה, היא הנקראת שדה מקנה" (משנה תורה להרמב"ם, ספר הפלאה, הלכות ערכים וחרמים, פרק א')

גיזרון

• מהשורש השמי קנ המשותף גם לאכדית- qanu ולארמית- קְנֵי.

צירופים

• אנשי מקנה
• מקנה וקנין

מילים נרדפות

• קנין (2)
• רכוש (2)
• נכס (2)

ראו גם

• בקר
• צאן
• בהמה