מקנה
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מִקְנֶה[עריכה]
ניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | מקנה |
הגייה* | mikne |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | ק־נ־י/ה |
דרך תצורה | משקל מִקְטָל |
נטיות | ר׳ מִקְנִים, נ"י: מִקְנֵה־, נ"ר: מִקְנֵי־, כ': מִקְנֵהוּ, מִקְנָהּ; מִקְנֵיהֶם, מִקְנֵינוּ |
- לשון המקרא סַךְ רְכוּשׁוֹ שֶׁל אָדָם בְּבַהֲמוֹתָיו וּבְצֹאנוֹ.
- ”וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה, בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב“ (בראשית יג, פסוק ב)
- ”וַיְהִי לוֹ מִקְנֵה צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר וַעֲבֻדָּה רַבָּה; וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ פְּלִשְׁתִּים“ (בראשית כו, פסוק יד)
- ”כָּל פֶּטֶר רֶחֶם לִי; וְכָל מִקְנְךָ תִּזָּכָר פֶּטֶר שׁוֹר וָשֶׂה“ (שמות לד, פסוק יט)
- ”וַיְהִי מִקְנֵהוּ שִׁבְעַת אַלְפֵי צֹאן וּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי גְמַלִּים, וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת צֶמֶד בָּקָר וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת אֲתוֹנוֹת...“ (איוב א, פסוק ג)
- "...לֹא כָּל מַעֲשַׂר הָאָרֶץ וּמִקְנֶיהָ תִּקְבָּעוּנִי הֱבִיאוּהוּ טֶרֶף לִמְשָׁרְתַי וִידִידַי." סעדיה הגאון, "אנוכי אש אוכלה"
- קִנְיָן, דְּבַר-מַה חָמְרִי הַשַּׁיָּךְ לְאָדָם (בְּדֶרֶךְ-כּלָל בַּעַל עֵרֶךְ כַּסְפִּי).
- ”מִקְנֵה הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ, מֵאֵת בְּנֵי-חֵת“ (בראשית מט, פסוק לב)
- "ושדה שלקחה או זכה בה, היא הנקראת שדה מקנה" (משנה תורה להרמב"ם, ספר הפלאה, הלכות ערכים וחרמים, פרק א')
גיזרון[עריכה]
- מהשורש השמי קנ המשותף גם לאכדית- qanu ולארמית- קְנֵי.
צירופים[עריכה]
מילים נרדפות[עריכה]
ראו גם[עריכה]
השורש קנה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|