צין

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

צִיֵּן[עריכה]

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא ציין
שורש וגזרה צ־י־ן
בניין
  1. נתן סימן היכר בדבר.
    • ”כרם רבעי מציינין אותו בקוזזות אדמה ושל ערלה בחרסית ושל קברות בסיד“ (משנה, מסכת מעשר שניפרק ה, משנה א)
    • רבי בנאה היה מציין מערות הקבורה של החכמים.
    • המורה ציין לשבח את התנהגותו

גיזרון[עריכה]

לשון חז"ל,במקרא הנגזרת צִיּוּן

נגזרים[עריכה]

מילים נרדפות[עריכה]

צִין[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא צין
הגייה*
חלק דיבר
מין
שורש ש־ר־ש
דרך תצורה
נטיות
  1. שם מדבר בימי קדם.