ארר

יש להוסיף לדף זה את הערך: אֶרֶר.

אָרַר

לשון המקרא קילל.
- שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:תנ"ך) יש להוריד את כל סימני ' או " מתוך הפרמטרים. ”וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר; וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה“ (בראשית י"ב, פסוק ג')
- "הַמֵּשיב חכמים אחור/ ואתה תְּבָרֵךְ וּמִי יָאֹר?..." יניי, "אז ערות על יְאור", חטיבה ראשונה
- "...קוֹל דְּבָרים מתוך גְּרונות וּפִיות נפתָּחים, הַכֹּל אוֹרְרִים אֶת הָעִיר: אֲרוּרָה היא וַאֲרוּרִים יושבֶיהָ..." מנדלי מוכר ספרים, "ספר הקבצנים", עמ' 60

הפועל מצוי במקרא גם בצורה היחידאית אור + הו ”הֲיֵשׁ מִסְפָּר, לִגְדוּדָיו; וְעַל-מִי, לֹא-יָקוּם אוֹרֵהוּ“ (איוב כה, פסוק ג). תיבת "אורהו" כמשחק מילים של אור (= ברכה) + ארר (= קללה) המדגיש את יכולותיו של האל המקראי לקלל ולברך ^[1] יש לציין כי גם ביוונית-עתיקה מופיעה תיבת אַרַה ará) ἀρά) וגם כאן בהוראת: שבועה, קללה, וכשמה של אלת ההרס והנקמה.

השורש א־ר־ר הוא שורש הניטֶּה בבניינים קל, פיעל, נפעל והופעל על פי גזרת הכפולים, יתר הנטייה נעשית על פי גזרת השלמים.

המטה בבניין קל, בבניין פיעל ובבניין נפעל לפי השלמים, דהיינו- אָרַר, אֵרַר, נֶאֱרַר- אינו שוגה.