יקוב הדין את ההר
יִקּוֹב הַדִּין אֶת הָהָר
[עריכה]- הקפדה מוחלטת על הכללים, ללא גמישות, ללא רחמים. קיום הדין ללא פשרות.
- ראובן חושב שלאור הנסיבות כדאי להתגמש במקרה זה ולוותר על תביעותינו. אך שמעון אומר: "ייקוב הדין את ההר" - אנו לא נזוז מעקרונותינו.
מקור
[עריכה]- מקור הניב בלשון חז"ל. נגמר הדין - אי אתה רשאי לבצוע. רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: אסור לבצוע, וכל הבוצע - הרי זה חוטא, וכל המברך את הבוצע - הרי זה מנאץ. ועל זה נאמר (תהלים י ג) [כי הלל רשע על תאוות נפשו ו]בוצע ברך נאץ ה'; אלא יקוב הדין את ההר, שנאמר (דברים א יז) [לא תכירו פנים במשפט כקטן כגדל תשמעון לא תגורו מפני איש] כי המשפט לאלהים הוא [והדבר אשר יקשה מכם תקרבון אלי ושמעתיו]; וכן משה היה אומר: יקוב הדין את ההר; אבל אהרן אוהב שלום ורודף שלום ומשים שלום בין אדם לחבירו , שנאמר (מלאכי ב ו) תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון (תלמוד בבלי, סנהדרין ו, ע"ב).
גיזרון
[עריכה]במשנה דנים בשתי גישות התייחסות להלכה. הגישה הראשונה, המחמירה, המיוחסת למשה רבנו, היא גישת "יקוב הדין את ההר". לפי גישה זו, משנקבעו חוקים והלכות - יש לקיימן. לכן אין לנסות "לבצוע" - לפשר בין הצדדים הניצים.
הגישה הנגדית, המיוחסת לאחיו אהרון הכהן, היא גישה גמישה יותר, המתייחסת למכלול הנסיבות בהקשרן, ומעדיפה פשרה ושלום כאשר הדבר אפשרי.
ניגודים
[עריכה]ראו גם
[עריכה]- אנגלית: by hook or by crook
קישורים חיצוניים
[עריכה] ערך בוויקיפדיה: יקוב הדין את ההר |