מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
 לערך העוסק בקָלָל, מילה יחידאית בספר דניאל; ראו הצירוף המלא נְחֹשֶׁת קָלָל. |
| ניתוח דקדוקי – פועל |
| כתיב מלא | קילל |
| שורש וגזרה | ק־ל־ל |
| בניין | פִּעֵל |
- גידף, חרף. ייחל שיקרה דבר רע למישהו.
- ”וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, מַה-לִּי וְלָכֶם בְּנֵי צְרֻיָה; כי (כֹּה) יְקַלֵּל, וכי (כִּי) יְהוָה אָמַר לוֹ קַלֵּל אֶת-דָּוִד, וּמִי יֹאמַר, מַדּוּעַ עָשִׂיתָה כֵּן.“ (שמואל ב׳ טז, פסוק י).
- ”העגלון המשׂוּפם קילל וחירף את הסוסה ואת הנוסעים ואף על עצמו לא חס והיה יורק בכעס ובחימה.“ (בית סבתא שחרב, מאת ישראל זרחי, בפרויקט בן יהודה)
- מקור המילה במקרא.
- אכדית קלל qll בוז , זלזול . הגייה -קִאִל qi-il [1].
- ↑ Past Links: Studies in the Languages and Cultures of the Ancient Near East . Ran Zadok ,Shlomo Izre'el, Itamar Singer
