נענע

נַעְנַע[עריכה]

לשון חז"ל צמח ממחלקת הדו פסיגיים המשתייך למשפחת השפתניים, אשר לעליו יש חריפות מעודנת המיטיבה עם הבל הפה ומצננתו.
- ”ההן דגזז כוסבר כרתי כרפס גרגר טריקסימין כשומין נענע חייב משום קוצר ומשום זורע.“ (ירושלמי, מסכת שבת – דף מח, עמוד ב)
- "גזר, בננה, / ותה מתוק עם נענע, / שמנת, קצפת, / ושני תותים." (מה אוכלים היום, מאת דתיה בן דור)

המילה משותפת למספר לשונות שמיות. למשל; אכדית: naniḫu, אוגריתית: ảnnḫ) 𐎀𐎐𐎐𐎃), ארמית: ܢܳܢܥܴܐ (נַנְעָא), ערבית: نَعْنَاع‎ (נַעְנָאע)
ייתכן שבמקור מארמנית: ananux) անանուխ)

ערך בוויקיפדיה: נענע

טקסונומיה בוויקימינים: Mentha

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: נענע

הזיז מצד אל צד.
- ”וְדָוִד וְכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל מְשַׂחֲקִים לִפְנֵי יְהוָה בְּכֹל עֲצֵי בְרוֹשִׁים וּבְכִנֹּרוֹת וּבִנְבָלִים וּבְתֻפִּים וּבִמְנַעַנְעִים וּבְצֶלְצֶלִים.“ (שמואל ב׳ ו, פסוק ה)
- ”הַקַּשׁ שֶׁעַל גַּבֵּי הַמִּטָּה, לֹא יְנַעְנְעוֹ בְיָדוֹ, אֶלָּא מְנַעְנְעוֹ בְגוּפוֹ.“ (משנה, מסכת שבת – פרק כ, משנה ה)
- ”אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, צוֹפֶה הָיִיתִי בְרַבָּן גַּמְלִיאֵל וּבְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁכָּל הָעָם הָיוּ מְנַעְנְעִים אֶת לוּלְבֵיהֶן, וְהֵן לֹא נִעְנְעוּ אֶלָּא בְאָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא.“ (משנה, מסכת סוכה – פרק ג, משנה ט)
- ”בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין מוֹלִיכִין אֶת הַסֻּלָּם מִשּׁוֹבָךְ לְשׁוֹבָךְ, אֲבָל מַטֵּהוּ מֵחַלּוֹן לְחַלּוֹן; וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין; בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, לֹא יִטֹּל, אֶלָּא אִם כֵּן נִעְנַע מִבְּעוֹד יוֹם.“ (משנה, מסכת ביצה – פרק א, משנה ג)

גזירת פלפל מן השורש נ־ו־ע. הפועל מופיע פעם אחת בלבד במקרא, בפסוק לעיל, בצורת בינוני כשם כלי נגינה.