נהם
מראה
נָהַם
[עריכה]ניתוח דקדוקי - פועל | |
---|---|
כתיב מלא | נהם |
שורש וגזרה | נ־ה־ם, שלמים |
בניין | פָּעַל (קַל) |
- השמיע נהמה. השמיע קול רעש.
- ”"על מה אתן שמחות כך, קולניות," נהם ברוגז, ואף-על-פי-כן התחיל הוא גופו מכשכש בזנבו לכאן ולכאן. הרגיש גם הוא באותו "החדש."“ (שתי אלמנות, מאת יהודה שטיינברג, בפרויקט בן יהודה)
ראו גם
[עריכה]
השורש נהם | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
נַהַם
[עריכה]גיזרון
[עריכה]המילה מופיעה פעמיים בלבד במקרא.
מילים נרדפות
[עריכה]נָהֹם
[עריכה]ניתוח דקדוקי - פועל | |
---|---|
כתיב מלא | נהום |
שורש וגזרה | ה־מ־ם, גזרת ע"ע |
בניין | נִפְעַל |
- הֵקִים קוֹל שאון ורעש חָזָק.
- ”וַיִּמְשְׁחוּ אֹתוֹ צָדוֹק הַכֹּהֵן וְנָתָן הַנָּבִיא לְמֶלֶךְ בְּגִחוֹן, וַיַּעֲלוּ מִשָּׁם שְׂמֵחִים, וַתֵּהֹם הַקִּרְיָה...“ (מלכים א׳ א, פסוק מה)
- ”...וַיְהִי כְּבוֹאָנָה בֵּית לֶחֶם, וַתֵּהֹם כָּל הָעִיר עֲלֵיהֶן, וַתֹּאמַרְנָה הֲזֹאת נָעֳמִי?“ (רות א, פסוק יט)
- "וַתֶּאֱטַמְנָה וַתֶּחֱרַשְׁנָה אָזְנֵיהֶם מִלִּשְׁמֹעַ וַתֵּהֹמְנָה וַתְּצִלֶּינָה" "פרקי היפוקרט", פרק ג', דוד בן יוסף
- "...עַד יִשְׁקְעוּ הַסּוּסִים בַּדָּמִים וַיֵּהֹמּוּ..." מתוך: "סילוק מקרובת י"ד לט' באב", "אותו היום אשר יבוא משיח"
- "מִסָּבִיב יֵהֹם הַסַּעַר/ רַב הַקֹּשִׁי וְהַצַּעַר/ אֲבַל יֵשׁ עַל מַה לִּשְׂמֹחַ/ יֵשׁ עוֹד אֹמֶץ, יֵשׁ עוֹד כּוֹחַ" (שִׁיר הַשַּׁיָּרָה, מאת עלי מוהר)
גיזרון
[עריכה]- פועל מקראי. שייך למשפחת שורשים מכמה גזרות- המ"ה, המה"ם, הו"ם ונה"ם- להם עניין עיקרי משותף של השמעת קול רועש, וכן בערבית בהכפלת העיצור הכפול: هَمْهَمَ (קרי: הַמְהַמַ)- נהם, רעם ורטן.
- מצרית קדומה,לשון נקבה - נֶהֶם; nhm בהוראת הפועל - 'לצעוק' . מהווה נגזרת מצרית ל-הֶמְהֶמֶתְ hɛmhɛmɛt בהוראת צעקת-קרב, קול רועם (מקבילה עברית לפועל - המם) .𐤊.
- הגייה: 'נֶהֶם' nɛ+hɛ+m + תמונת איש צועק