בפסוק הבא קיים קושי מבחינה דקדוקית: האייל מיוחס בלשון נקבה: ”כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים“ (תהילים מב, פסוק ב), רש"י מפרש לשון זו כיוון שהאיילה עורגת יותר מן הזכר (כאשר היא קרובה ללדת היא עורגת מפאת כאבי לידתה), ולכן דובר עליו כאילו היה איילה ולא אייל: "והקב"ה מרחם עליה והתהום מעלה לה מים. כאיל תערוג. כאילת תערוג לא נאמר וכאיל יערוג לא נאמר אלא כאיל תערוג דבר הכתוב בזכר ובנקיב' הזכר עורג על עסק המי' כמו שפרשנו, הנקיבה כשהיא כורעת לילד והי' צועקת הקב"ה מרחם עליה" (פירושי רש"י).
↑ מי שפירשו משמעות זו היו הרד"ק, רש"י ומצודת ציון, כשהסתמכו על הפסוק המקראי: ”כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם“ (תהילים מב, פסוק ב).
וכך פירשו:
רש"י: "לשון ערג נופל על קול האיל כאשר יפול לשון נהם לארי ושקוק לדוב וגעה לשוורים וצפצוף לעופות" ;
רד"ק: "ולשון עריגה נופל על האיל כמו לשון געייה בשור" ;
מצודת ציון: "תערוג–האיל, וכמו נהם לארי ושוקק לדוב והדומים" .
