”אמרו עליו על מלאך המוות: כולו מלא עיניים. בשעת פטירתו של חולה, עומד מעל מראשותיו וחרבו שלופה בידו וטיפה של מרה תלויה בו, כיון שחולה רואה אותו מזדעזע ופותח פיו וזורקה לתוך פיו. ממנה מת, ממנה מסריח, ממנה פניו מוריקות“ (בבלי, מסכת עבודה זרה – דף כ, עמוד ב)
מן מר. המילה מופיעה פעם אחת בלבד במקרא, בפסוק הבא: ”יָסֹבּוּ עָלַי רַבָּיו; יְפַלַּח כִּלְיוֹתַי וְלֹא יַחְמוֹל, יִשְׁפֹּךְ לָאָרֶץ מְרֵרָתִי.“ (איוב טז, פסוק יג)
לערך העוסק במרה, תואר בנקבה; ראו צורת זכר מר.
ערך בוויקיפדיה: מרה