כל דכפין

כָּל דִּכְפִין

מארמית: ד+כפין = שֶׁ+רָעֵב: הפועל מופיע באונקלוס כתרגום לעברית רעב ( ”וַתִּרְעַב כׇּל אֶרֶץ מִצְרַיִם“ (בראשית מא, פסוק נה) = ”וּכְפֵינַת כָּל אַרְעָא דְּמִצְרַיִם“ (אונקלוס על בראשית מא – פסוק נה)) והשורש גם מופיע בעברית במקרא, ראה כָּפָן 'רָעָב'.
מקור הביטוי הינו בהגדה של פסח: "כָּל דִכְפִין – יֵיתֵי וְיֵיכֹל, כָּל דִצְרִיךְ – יֵיתֵי וְיִפְסַח" (ביאור:הגדה של פסח - הא לחמא עניא) - כל מי שרעב יבוא ויאכל, כל מי שצריך יבוא ויעשה את סדר פסח.